מתתיהו גרינברג

ב-1917, עם המהפכה הרוסית, נוצר תוהו ובוהו בעיירה. אביו, בעל טחנת קמח, עזב הכול וחיפש מקום בטוח למשפחתו. הוא ואשתו השתקע בצ'רנוביץ עם הילדים הצעירים: מתתיהו, אחיו ואחותו. שני אחיו הבוגרים ושתי אחיותיו היגרו לארה"ב. 

ב-1919 חזר הצבא הרומני לעיר. הורגשה אווירה אנטישמית. חבורת פורעים השתוללה ערב אחד ודקרה את האב למוות. חוויה זו השפיעה על מתתיהו בן ה-18 ושינתה את מהלך חייו. הוא הבין שליהודי אין עתיד בגולה. כמי שכבר היה קרוב לציונות, השתתף באספות ציוניות והיה עד לפעילות שלהם, החליט לעלות ארצה.

בצ'רנוביץ החלה להתארגן חבורה לעלייה דרך "השומר הצעיר". שני צעירים חניכי "השומר הצעיר" שעזבו רכוש ורמת חיים ועלו ארצה, חיזקו את החלטתו. גרינברג הצטרף להכשרת "החלוץ" בצ'רנוביץ, עבד כל היום בבנייה ובערב חזר הביתה. בהדרגה נאספו חברים נוספים וכולם חיו כמו בקיבוץ. מתתיהו היה בין חברי הקבוצה הראשונה שהתארגנה לעלייה.

ב-1921 הפליגו בספינה בדרך ארצה. אתו הפליגו גם גור-אריה, טקץ', שיינדלה והרמן. בהמשך נוספו אליהם יהודים פליטים מאוקראינה ועוד יהודים בעלי הון. לאחר הפלגה קשה וארוכה הגיעו לחיפה והשתכנו בבית החלוצות, עד שקיבלו הודעה על אפשרות להתגייס ליחידה בצבא הבריטי, אג'יפטס למשך חצי שנה.

לאחר הגיוס גרו בסרפנד ועבדו בעבודות שונות. מתתיהו צורף לעבודות בנין וזכוכית. בימי שישי הלכו לתל אביב ברגל. בשבת נחו. למתתיהו היה חבר קרוב למשפחת גלילי, כך הכיר את ישראל הילד, ביקר בביתו בימי שישי ושמע על המתרחש בארץ: הקמת ההסתדרות, הגדוד העברי ועוד.

ב-1923 הגיע לבאר שבע שהייתה אז עיירה ערבית, אי ירוק בלב החולות. הם גרו באוהלים בפאתי העיירה, עבדו כל היום בשמש הלוהטת בבית הקברות לחללי הצבא הבריטי, ובלילה קפאו מקור באוהלים. שם פגש גרינברג ביהודים צעירים שוטרים רוכבי גמלים, שנראו לו כיהודים החדשים הגאים.

לאחר זמן הצטרף גרינברג ל"חבורת העמק" שראשיתה בבלפוריה, שם השתתף בבניין הרפתות. משם עבר לכפר יחזקאל ומשם לעין חרוד שלרגלי הגלבוע.

בעין חרוד עבד בפלחה עד גיל 51. שנים ארוכות הלך אחרי המחרשה, החליפה בטרקטור - גרינברג ופלחה חד היו הם. הוא חי את חיי עין חרוד, המשקיים והחברתיים, בכל לבו, ער ומעורה להתרחשויות בתנועת הפועלים, לנעשה בארץ ובעולם.

גרינברג יצר קשר עם רבקה מחניימית ובנותיה, גאולה ודרורה. שתיהן ציינו את טוב לבו ומסירותו ללא גבול לרבקה בשנות חולייה. אדם מופנם ורגיש, לא התערב בקהל הרוקדים והשרים.

כשעזב את הפלחה בגלל בעיות בריאות, עבד חלקית בקיטור ויותר מאוחר בחלוקת עיתונים, תוך קשרית קשר ושיח עם חברים רבים.

לאחר מות רעייתו החל לצייר ועשה חיל באומנותו. נהג להקשיב למוזיקה קלאסית ולבקר בקונצרטים, לקרוא ספרות ולטייל. משמעותית במיוחד הייתה נסיעתו לחו"ל - הוכחה לכך שהוא עדיין עצמאי.

היה מוקף אנשים צעירים מהאולפן והמתנדבים. 

משהחל הגיל להכביד עליו, עבר לבית חרוב. גאולה ודרורה עם ילדים ונכדיהם נהגו לבקרו שם. היה דייר חביב על המטפלות.

נפטר בגיל 87, שבע ימים ופעילויות. 

גאולה ודרורה ספדו לו וכך סיימו: "מצא מנוחה נכונה וימתקו לך רגבי עין חרוד האהובה עליך".