שמעון שפרוני

היה בן מחזור י' של בית הספר, שהצטיין בגודלו, וטופח ע"י שושנה המורה במשך כל כיתות היסוד.

ברקע צמיחתו - ההווי המגוון בחיק הטבע ובמרחבי המשק הנבנה, שהילדים היו בו שותפים מלאים לחיי העבודה והוטלה עליהם אחריות מגיל צעיר לביצוע העבודות העונתיות בענפים.

בבית ההורים ספג שמעון ערכים הומניסטיים, יחס למקורות עמנו, לתנ"ך ולספרות, זיקה למדעים ריאליסטיים ורצון רב לדעת וללמוד. שפרוני הדגיש בפני ילדיו שתמיד יש לראות את האדם, לכבדו ולנסות להבינו. שפרה טיפחה אצל הילדים את אהבת הארץ והשפה העברית, נאמנות לזולת, זיקה לצדק, לעבודה ולסגנון חיים פשוט וצנוע. 

שמעון היה שותף למעשי קונדס של בני כיתתו ולא אחת גם נענש עליהם. באחד ממעשי המשובה נפל שמעון על אבוס הבטון ונחבל קשות בראשו. הוא איבד את הכרתו ונשאר חודשים בבית החולים. אך כושרו לא נפגע. היה נער בריא וחזק.

עם בני גילו חי שמעון באינטנסיביות את שנות המאבק בבריטים טרם הקמת המדינה. בהיותו בכיתה י"א יצא לקורס מ"כים במסגרת "ההגנה" והשתתף במבצע מחתרתי להעלאת עולים מעירק. הוא הדריך במשק צעירים ומבוגרים בשימוש בנשק. בסיום בית הספר נכנס לעבוד במכוורת וגילה תבונה וסבלנות בטיפול בדבורים. הכוורנים ציפו ממנו לגדולות.

ב-1956, בגיל 26, נבחר לתפקיד מזכיר המשק - צעיר המזכירים! ניטל עליו להתמודד עם הקשיים של החברה הסוערת בעין חרוד שאחרי הפילוג.

בגלל בעיית בריאות נאלץ לצאת מהמכוורת ועבר ל"פלדות". ב-1961 יצא ללמוד בטכניון, קיבל מלגות וסיים בהצטיינות כמהנדס ייצור. מאז התעשייה הפכה לו ל"נמל הבית".

ב-1971 נבחר שוב לתפקיד מזכיר ונאלץ להתמודד עם המשבר ב"פלדות" עד להיווצרות הקרע.

ב-1975 גויס לוועדת התעשיה בקיבוץ המאוחד וכחבר בה תרם להקמת מפעלים בקיבוצים. אחר כך ליווה את הקיבוץ הצעיר גילגל, שאומץ ע"י עין חרוד.

במקביל לפעילותו המקצועית בתעשייה, התמסר לפעילות בוועדת החברה, בקביעת אורחות חיינו והכנסתם לדפוסי נהלים וכללים מוגדרים. ראייתו הרחבה אפיינה אותו בכל שטחי פעילותו.

כאב המשפחה הנחה את ילדיו, היה מעורב בחייהם, עוזר, מתווכח, מתמודד אתם בקשייהם.

היה איש מקצוע מעולה בפלדות, שימש כתובת מרכזית בתחום המקצועי והארגוני והיה בצוות המוביל בענף, מעורב בפיתוחם של הפרויקטים השונים ואחראי על קווי הייצור שלהם. 

בכל דרכיו ופועלו היה נאמן לעין חרוד ושלם עם חייו בקיבוץ. שלמות זו הייתה קו מנחה בהתנהגותו, אך לא כפה אותה על ילדיו.

ביום הולדתו ה-60, בחר לחגוג בטיול משפחתי לאיריסים הפורחים על הגלבוע, מול העמק הפתוח, ולסיים בפיקניק בחורשת ראשונים, מוקף במשפחתו הרחבה והאוהבת, שעל ליכודה וקשירת הקשרים הפנימיים בה שקד כל כך. 

מספר שבועות לפני מותו ביקש שיחליפוהו באחריות לפס הייצור של הקסטות, ועבר לעבוד כפועל מהשורה. האם חש את מותו הקרוב? הוא לא שיתף אף אחד בכך.

לפתע נעקר מתוכנו - אחד מעמודי התווך של חברתנו, והוא בן 60.

יהא זכרו ברוך בתוכנו.