יעקב סלנט

למד שנתיים ב"חדר", אך הוריו, שלא היו מרוצים מהלימוד שם, העבירוהו לבית הסבא, שם למד 4 שנים בבית ספר שנחשב לאחד מהטובים ביותר.

מהפכת 1905 ברוסיה ובעיקר הפרעות ביהודי רוסיה - ההשמדה מצד אחד והאומץ של העמידה בשער מצד שני - הסעירו את נפשו. הוא וחבריו היו חתומים על העיתון המפורסם "דער פריינד", אותו רכשו במעט הפרוטות שקיבלו להעשרת ארוחותיהם. הם היו נערים שוחרי תרבות.

בימי החופש עסקו בהפצת תרבות עברית בין ילדי השכונה. קנו להם ספרים קטנים בעברית וחילקו להם לקריאה. הישג גדול ראו בכך שהצליחו לרכוש את השבועון "החיים בטבע".

בשנים 1907-1911 למד מפי אביו תלמוד ופוסקים והגיע לבקיאות יפה ב-2 סדרי משנה. 

ב-1911 התקבל כתלמיד בישיבה "אור צדק" בסלובודקה, שנחשבה כמכינה לישיבה הגדולה "כנסת ישראל" של סלובודקה. בישיבה זו למד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, ורכש לו שם בין הלומדים.

עם גירוש היהודים מאזור המלחמה עברה המשפחה לווילנה, שם התוודע למוסדות ההשכלה. עם כיבוש וילנה חזרה המשפחה לקובנה. יעקב הצטרף ל"צעירי ציון" ואחר כך ל"ציונים סוציאליסטים". עם ייסוד "החלוץ" נמנה עם המרכז של הארגון.

ב-1916-1918, עם שוב היהודים לליטא, נוסדה רשת בתי ספר עבריים ציוניים, "תרבות". יעקב השתתף בייסוד בית הספר העברי הראשון של "תרבות" והורה בו 5 שנים, שבמהלכן השתלם במקצועות ההוראה ובענפי השכלה שונים.

ב-1921 נישא יעקב לשרה ובר. ב-1924 עלו שניהם לארץ והצטרפו לגדוד העבודה. יעקב, ששוכנע שעליו להמשיך בהוראה, למד וסיים את בית המדרש למורים מיסודו של ילין.

ב-1927 נשלח ע"י מחלקת החינוך של הוועד הלאומי לליטא כדי ללמד ולחנך בגימנסיון העברי בוירבלן.

ב-1933 חזר עם משפחתו לארץ ונשלח ע"י המרכז לתרבות לבאר טוביה, שם לימד שנה.

ב-1934 הצטרף לחבר המורים של בית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, בו לימד עד לפילוג ב-1952. מ-1953 לימד בבית הספר העצמאי של עין חרוד מאוחד במשך 3-4 שנים.

יעקב מנה בחייו 3 זכויות שהאירו את דרכו: (1) היענותו לקריאת "החלוץ" שבה ראה את הדרך היחידה להגשים בארץ, לבנות ולהיבנות בה; (2) הקמת המשפחה עם שרה והולדת 3 בניו: נחום, עמיקם ויוסי; (3) הזכות ללמד בני ישראל בהתיישבות, יחד עם המורים הדגולים: משה כרמי, חיים שפרוני ושושנה צ'נסטיחובסקה.

מ-1957 ניהל יעקב את ארכיון הקיבוץ ובשעות הערב העביר חוגי לימוד לחברים בספרות, תנ"ך ואגדה. היה כתובת לחברים רבים צמאי דעת ששאבו דעת ממקורות הידע העשירים שלו.

בשנה האחרונה תקפה אותו מחלת הסרטן, ממנה נפטר בגיל 71. השאיר אחריו את אשתו, שרה, את שלושת בניו, נחום, עמיקם ויוסי, ונכדים.

יהא זכרו ברוך.