אירמה היימן
כ"ז סיוון תרע"ו - ט"ו תמוז תשכ"ג
28.6.1916 - 8.7.1963
אירמה נולדה בברלין ב-1916 להוריה אויגן ופרידה פרידלנדר. כשנולדה היה אביה חייל בחזית. המשפחה - מתבוללת ואמידה, גרה בוילה באחד מפרברי ברלין המערביים. אביה היה בעל בית מסחר לבדים בסיטונות.
אירמה הייתה תלמידה שקדנית וגילתה כישרונות לאמנויות, קיבלה שיעורים בפסנתר והתכוונה להיכנס לבית ספר לאמנויות עם תום לימודיה באוניברסיטה.
כשהייתה בת 15 נפטר אביה ותוכניותיה השתנו. היא פנתה ללמוד בבית אופנה מפורסם בברלין ובו בזמן ביקרה בבית ספר ערב לאופנה ללימוד גזירה ותפירה, למשך 3 שנים. בסיום הלימודים עברה בחינות וקיבלה דיפלומה רשמית.
בתקופת הלימודים הושפעה אירמה מתנועת התודעה היהודית, שהונהגה בידי הרב הצעיר יואכים פרינץ (לימים ראש הקונגרס היהודי בארה"ב). הוא פעל בציבור היהודי והשפיע על הנוער המתבולל. עבור אירמה הייתה זו ראשית הדרך למהפכה אידיאית. בחגים היא ביקרה בבית כנסת וכך גם הגיעה להכרה ציונית.
ב-1935 יצאה עם קבוצת חברים להכשרה חקלאית בהולנד מטעם "החלוץ". עבדה בבית איכר עבודה קשה שעות רבות ביום, עם יום חופש אחד בחודש. אבל היה אוכל לרוב ויחס טוב. פעם בשבוע, בשעות הערב התכנסו כולם ורכבו על אופניהם לעיירה הקרובה, לסניף התנועה. אירמה אושרה לעלייה אחרי תקופת הכשרה קצרה, אות להערכה רבה כלפיה.
ב-1936 עלתה לארץ עם כמה חברים ונשלחה לעין חרוד. בתקופה זו הגיעו לעין חרוד גלי עלייה בזה אחר זה. אירמה, כשאר העולים, גרה בצריף. בעבודה ובמשק סערו חיים חברתיים וויכוחים רעיוניים ערים. היא השתלבה בחיי עין חרוד וחייתה את חיי הקיבוץ מתוך הכרה שהעמיקה עם השנים.
תחילה עבדה אירמה ברפת, שם פגשה את משה היימן ולאחר מספר חודשים נישאו.
ב-1938 נולדה בתם הבכורה, נירה. אחריה נולדו : בתיה, מנחם ועידית, כשאירמה מדריכה ומחנכת, לא מרבה במילים, ובעיקר יוצרת אווירה - שלום בית והרמוניה בין ההורים, פינות עם חפצי נוי ערוכות בסדר ובניקיון, מסיבות יום הולדת, פרחים ומתנות צנועות - הפתעה לבעל השמחה כשהוא פוקח את עיניו, ומסיבות מנחה חגיגיות.
אירמה הייתה החולייה המקשרת בין כל בני המשפחה המורחבת, זוכרת לשלוח ברכות לימי הולדת ולציין מאורעות משפחתיים, מטפחת ומקיימת קשרים עם כולם. אימה, שעלתה ארצה זמן קצר אחריה, גרה אצל אחיה בתל אביב. בשנתה האחרונה גרה בעין חרוד ואירמה טיפלה בה.
אירמה עבדה בחריצות בכל עבודה נחוצה, לעיתים עבדה משמרות רצופות ברפת, או ביום במתפרה ואחר כך בחליבת לילה. התנדבה לבציר ולעבודות עונתיות, ולא החמיצה אף גיוס.
בשנים האחרונות ריכזה את המתפרה בה ניצלה את ידיעותיה מלימודיה בגרמניה. השכילה לספק לבוש לילדים ולגדולים, תוך דאגה לוותיקות שעבדו במתפרה. מילאה תפקיד של מחסנאית בגדים ושל מטפלת בנוער.
אירמה התעניינה בטבע, הייתה חברה בחברה לידיעת הארץ, בחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה וכן בחוג הבינקיבוצי לידיעת הארץ. השתתפה בכל טיול ובכל כנס, קיבלה ולמדה את הביטאונים שהתפרסמה בשטח זה בארץ, הרבתה לטייל בכל קצוות הארץ. צעדה בעקביות בצעדות 4 הימים עם קבוצה מסורה של חברי עין חרוד.
מאז ילדותה התעניינה והתמצאה היטב באמנות ובמוזיקה, ביקרה במוזיאונים והאזינה לקונצרטים. ליוותה מדי יום את עידית בשיעוריה ובאימוניה בנגינת הפסנתר. השתתפה בחוגים של מלאכת יד, קרמיקה ונגרות. רבים מחפצי החן בביתה הם מעשי ידיה. השתתפה בקביעות בחוג לתנ"ך של יעקב סלנט והצטערה שאין לה מספיק זמן להשתתף בחוגים נוספים.
ב-1961 נפטרה בתה הבכורה, נירה, ממחלת הסרטן לאחר מאבק של 4 שנים. הייתה רק בת 22.
פחות משנתיים לאחר מכן התגלתה המחלה הממארת אצל אירמה. היא עברה ניתוחים קשים וסבלה כאבים, אך התנהגה באיפוק כשהיא מקדמת את חבירה ומבקריה הרבים בחיוך ובהבטחה שתבריא. האם האמינה בכך? אין לדעת. ככל שהייתה אירמה חזקה, צמאת דעת, ישרת דרך ותאבת חיים, המחלה גברה עליה.
בת 47 במותה. הותירה אחריה את בעלה, משה, ואת ילדיה: בתיה, מנחם ועידית.
יהא זכרה ברוך.