יוכבד בת-רחל תרשיש
כ"ז כסלו תרס"א - י"ח אב תשמ"ט
1.12.1900 - 18.8.1989
יוכבד נולדה לרחל ולאליהו מלכימן בעיירה קטנה, מיכלפול, שבאוקראינה, בת בכורה, אחות לדבורה ולז'ניה. ההורים נמנו עם השכבה האמידה בעיירה. ביתם היה רחב מידות ורב מרפסות. האווירה הייתה פטריארכלית נאורה.
האב, אדם מקורי, בעל יחס מיוחד לטבע ולעקרונות מוסר נעלים. האם, טורחת בענייני ציבור וצדקה. מגיל 13 ביקרה יוכבד בעיר הגדולה, למדה בגימנסיה בעיר לטיצב, באווירה נוקשה וגרה בבית אלמנה, שאצלה ספגה עקרונות של קידמה וסוציאליזם, תרבות, עידון והלכות חיים.
ב-1918 סיימה את לימודיה בגימנסיה והצטרפה ל"החלוץ". יצאה להכשרה בפרוסקורוב, ולמדה את עבודת האדמה לקראת העלייה לארץ. ב-1919 הגיעו פרעות פטלורה גם לפרוסקורוב. יהודים רבים נהרגו וגדול היה השכול.
ב-1920 החלו חברי החלוץ לעלות בקבוצות לארץ. הדרך הייתה כרוכה בהברחות גבול נועזות ומסוכנות. אירעו מקרי רצח אכזריים שהרתיעו אף את מבריחי הגבול. בליל חשוך וקר עברה יוכבד עם קבוצתה נהר קפוא שנִבעו בו סדקים. בקושי הצליחו להגיע ליעד ולהסתתר בו. הסתירו אותם יהודים טובים בעיירה סמוכה ללבוב. משם התגלגלה יוכבד לבד, עם תעודה מזויפת, ללבוב, ואומצה במשפחה שנתנה לה בית.
ב-1921 הגיעה לוורשה, שם התעכבה בגלל הפּרעות בארץ, שבמהלכן נהרגו ברנר וחבריו.
בספטמבר 1921 הפליגה ארצה באונייה קליאופטרה, האונייה הראשונה שהביאה עולים לאחר גזירת עצירת העלייה של הרברט סמואל. משפחת שלונסקי והלל צייטלין, שהיו על הספינה, ערכו על הסיפון אזכרה לחללי האחד במאי.
בבואה ארצה נשארה בתל אביב כדי ללמוד עברית. עבדה בבית החרושת ללבנים "סיליקט", שם נטוו קשריה עם אנשי ההסתדרות, עם אנשי גדוד העבודה ועם חבורת העמק. שם התעצבה השקפתה הפועלית ויחסה העמוק לעבודה בכל תנאי הארץ וקשייה. עבדה בקטיף בפרדסי פתח תקווה ולא התקבלה לבית הספר לאחיות כי לא שלטה עדיין בעברית. עבדה בבית הלינה לפועלות ובשמירת לילה. כמגורים הקימה עם חברתה אוהל על גבעת חול סמוכה, בין אוהלים של חסרי בית.
ב-1922 יצאה למנחמיה בקבוצת "הבשקירים" שיועדו להתיישבות. משם יצאה ללימודים בסמינר לווינסקי, אותם סיימה בקיץ 1923. בתל אביב פגשה את יצחק טבנקין שהציע לה ללכת לעין חרוד.
ביולי 1923 הגיעה לעין חרוד וב-1925 נישאה לאברהם תרשיש.
ב-1926 נשלחה מטעם הקיבוץ המאוחד לשליחות בגרמניה עם תרשיש.
ב-1940 נולדה בתה היחידה, רחל, שנקראה על שם אמה המנוחה.
בספרה מספרת יוכבד באריכות על תחנותיה בארץ ועל תחומי העשייה שבהם הייתה מעורבת:
בעין חרוד הייתה אישיות מרכזית בעיצוב החינוך המשותף במשק, חברה ב"הגנה", שותפה פעילה לרחה פראייר ולהנרייטה סאלד בקליטת הנוער שעלה מגרמניה, מטפלת בחברות נוער ומעורבת בחיי התרבות והתנועה.
מילאה שליחות ב"החלוץ" בפולין ובגרמניה בעיקר.
הייתה פעילה במועצת הפועלות ("נעמת" כיום).
ערכה את "צרור מכתבים" - עלון לאינפורמציה פנימית של הקיבוץ המאוחד (14 כרכים תרצ"ז-תש"י).
הייתה חברה בוועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות הכללית במשך שנים רבות.
חברת מרכז קופת חולים ומדור עליית הנוער בסוכנות.
פעילה בגיוס מקורות כספיים ל"משכן לאמנות" בעין חרוד.
ערכה עם ליליה בסביץ את הקובץ "חברות בקיבוץ".
הוציאה לאור ספר אוטוביוגרפי - "בנתיב שהלכתי".
ב-1975 החליטה עם תרשיש, חברהּ לחיים ולדרך, להצטרף לבתה, רחל, ולמשפחתה בקיבוץ נען, כדי לחיות בקרבתם.
כל חייה הייתה נאמנה לעקרונותיה, ישרת דרך ואשת דברים ומעש. בכל שליחויותיה ידעה לייצג ברמה גבוהה את התנועה ואת עקרונותיה.
נפטרה בשנתה ה-89 בנען. הובאה למנוחות בעין חרוד מאוחד.
יהי זכרה ברוך בתוכנו.