מאוּלי (שמריהו) חייקין
ט"ו טבת תרפ"ו - ל' כסלו תש"ן
1.1.1926 - 28.12.1989
מאולי נולד בפלוגת עין חרוד בגדוד העבודה בירושלים, ב-1926, לשפרה ולאיזיק חייקין, בן שני, אחרי אחותו רות.
כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לעין חרוד ליד המעיין. חלק מהחברים התחילו אז בהקמת הנקודה החדשה על גבעת קומי ואליהם הצטרף איזיק, האב. במשך 4 שנים חיה המשפחה רוב הזמן כשהיא חצויה בין קומי והמעיין, עד שהתאחדה עם מעבר היישוב לקומי.
ב-1932 נפטר האב מהרעלת דם. המשפחה הקטנה נשארה מיותמת. גם הקשרים המשפחתיים עם המשפחה באוקראינה נותקו באותה שנה לחלוטין.
כילד התבלט מאולי בשובבות ואהבת החיים, הומור עדין, מסירות ונאמנות, אחריות רבה למשפחה ולחברים. התפתח אצלו קשר שורשי חזק ובריא למשק, לנוף המקומי והארצי, ולהוויה הקיבוצית - קשר שגדל והעמיק עם השנים והפך לחלק בלתי נפרד מאישיותו.
מאולי גדל כנער יפה ואהוב על חבריו, על מוריו ועל המטפלות. אנשי פלוגת ירושלים לשעבר, טיפחו אותו ודאגו תמיד למלא את חסרונו של האב. כך למד מוקדם מאוד מלוריא ומסמילנסקי לנהוג בטרקטור ובמכוניות. זה עזר לו עם סיום בית הספר להשתלב בקלות במשק - ברפת ובפלחה ואחר כך כנהג בקואופרטיב בית שאן-חרוד, בהובלת החלב לירושלים דרך ג'נין ושכם.
כשפרצה מלחמת העצמאות נשאר תחילה במשק כסדרן עבודה והתגייס אחרי חבריו ב-1948 לפלמ"ח, לחטיבת הראל, השתתף בקרבות ירושלים ובדרך אליה, יחד עם החטיבה ירד לנגב ושם נפצע בסיור של החטיבה.
עם שחרורו מהצבא חזר למשק כשדרכו ברורה לו - להיות מורה להתעמלות. התקבל למחזור הראשון במכון וינגייט בתל אביב, שהיה אז בחיתוליו. הספורט, החינוך לספורט, להגינות ספורטיבית והכדורסל, מילאו את מחשבתו ואת זמנו, השקיע הרבה בפיתוח הדרך בה יש לחנך את הילדים והנוער להבנת הערך הגופני והחברתי שיש בספורט.
ב-1949 נישא לנועה, חברתו מנוער. ב-1951 נולדה הבת הבכורה, אורה, שהביאה אור למשפחה. אחריה נולדו שלושת הבנים: נמרוד, נדב והראל. מאולי היה אב מסור ואוהב, שמשקיע חום ומחשבה במשפחה, בצד ההשקעה המקצועית בפיתוח ענפי הספורט העממי והתחרותי במשק. בבית הספר התבלט מאולי כמורה שמטפח ספורט עם ערכים חברתיים כמו שיתוף החלשים ועבודת צוות במשחקי ספורט. נוסף לכך שימש כמדריך טיולים כשהכושר הארגוני והאנושיות מתבלטים בו.
במשק יזם מאולי הקמת מגרשי ספורט: מגרש הכדורסל שימש שנים לתחרויות ארציות ובינלאומיות ועד היום משמש להתכנסויות בחג השבועות ובחגים נוספים. מגרש האתלטיקה נבנה גם כמגרש כדורגל. בבניית המגרשים הקפיד מאולי על מידות אולימפיות, כך שישמשו גם לתחרויות מחוץ לבית.
מאולי היה פעיל בוועדות ובארגון של אירועים במשק. ארגן ימי ספורט תחרותי ועממי והיה שותף בחגים. השתתף כמה פעמים במשלחת לחו"ל כשחקן כדורסל של נבחרת ישראל, כרקדן בריקודי עם וכמלווה במפגשי ספורט בינלאומיים לנוער. נוסף לכך היה גם צלם חובב.
לאחר 30 שנים פוריות של עיסוק בספורט ובחינוך לספורט, נבחר מאולי לתפקיד מזכיר המשק. עם סיום תפקידו עבר לעבוד בפלדות, שם השקיע את כולו, כדרכו.
בשנתו האחרונה, למרות שבריאותו נפגעה, המשיך לעסוק בספורט ולרקוד ריקודי עם, לא נכנע למגבלות, היה מעורב בנעשה במשק ופעיל בוועדות. בתקווה שיוכל לתרום יותר, הוא נענה לבקשה להתגייס לעזרת יישוב צעיר ויצא עם נועה לקיבוץ קדרים בגליל העליון. הם התקבלו שם יפה ומאולי השתלב מיד בכל תחומי הפעילות המשקית והחברתית.
נישואיהם של שני ילדיו הבכורים, אורה ונמרוד, הוסיפו שמחה לחייו וכך גם לידתה של נכדתו הבכורה, כרמל.
במלוא אונו ובשיא יכולתו להעניק למשפחה ולחברה הקיבוצית, נקטעו חייו לפתע.
כך נזכור אותו תמיד.