חסר רכיב

ליליה בסביץ

ליליה בסביץ
ד' ניסן תר"ס - ו' טבת תש"ן
3.4.1900 - 3.1.1990
ליליה נולדה ב-1990 בעיר קרמנצ'וב שבאוקראינה לבית יהודי שומר מסורת וחדור תודעה ציונית, שאותה הקנו ההורים לילדיהם. ליליה למדה ב"חדר מתוקן" שלימדו בו גם עברית ותנ"ך.
גילויים אנטישמיים, שהותרו ע"י השלטונות, היו מחוויות ילדותה. הפרעות הטביעו בה את חותמם ודחפו אותה להצטרפות לתנועת "צעירי ציון", שם הכירה את חבריה: בבה וישראל אידלסון, חיים הלפרין, מרדכי נמיר, זלמן ארן, שלום ורות הקטין, ואת ויניה כהן.
ליליה למדה בגימנסיה רוסית ואחר כך באוניברסיטה בחרקוב.
ב-1923 נישאו ליליה וויניה וב-1924 עלו ארצה. הם נשלחו לפלוגת עין טבעון (כפר יחזקאל), שם פגשו את יצחק טבנקין, שהשפיע והכריע על הצטרפותם לקיבוץ עין חרוד. תנאי החיים היו קשים וכך גם הסתגלותם. ליליה עבדה במכבסה, במטבח ובמשתלה ומהר מאוד השתלבה בפעילות חברתית והוציאה את הגיליון הראשון של "מבפנים - בטאון קיבוץ עין חרוד" בסתיו 1925.
ב-1928 נולדה הבת הבכורה, עזה, וב-1931 נולד הבן, איתן. האימהוּת לא הניאה אותה מפעילות תנועתית, שהייתה בראש סולם עדיפויותיה. המשיכה בפעילות בעין חרוד ובמקביל הייתה פעילה בתנועה הקיבוצית, במפלגה, בהסתדרות ובמועצת הפועלות, שבמסגרת פעילותה בה נשלחה כצירה לקונגרסים עיוניים בחו"ל.
בעין חרוד ניכר רישומה בחיי התרבות - תרבות החגים ותרבות חוברות הזיכרון. במשך שנים ערכה את יומן עין חרוד. מעל 100 רשימות מופיעות בחתימתה, מלבד כל הכתבות שאותן ליקטה וערכה. רגישות מיוחדת גילתה בדיבוב חברים ליומן ע"י ראיונות אתם במקומות עבודתם. בכך הפכה את היומן לכלי ביטוי אותנטי לחברים ולמוסדות המשק. כך נהגה גם לגבי "צרור מכתבים" שהפך לכלי ביטוי לחברי הקיבוץ המאחד.
ב-1938 נבחרה ליליה לוועדת החינוך ויזמה עם חברים נוספים את הוצאתו של כתב העת לחינוך המשותף של הקיבוץ המאוחד, "צרור מכתבים לשאלות חינוך". ראתה בחינוך את המכשיר העיקרי לעיצוב דור ההמשך בקיבוץ ועמדה על החשיבות של שיתוף ההורים והחברים בחיי חברת הילדים.
ערך חשוב בחייה היה הביטוי הספרותי. שקדה על ריכוז חומר ספרותי בנושאים כמו עלייה, קליטה ומעמד האישה. ביחד עם יוכבד בת רחל אספה חומר לקובץ מיוחד שהוציאו בדפוס - "חברות בקיבוץ" ב-1940. לקובץ הייתה תהודה רבה מאוד בציבור בארץ וזה היה סיפוקה.
ב-1947 עם היוודע ממדי השואה, יצאה ליליה בשליחות למחנות העקורים בגרמניה.
בשנים האחרונות העלתה את זיכרונותיה בשני ספרים, שהם תמצית נפשה ולבה - "ולו רק הד" ב-1981 ו"במירוץ עם הזמן" ב-1987. 
על סף יום הולדתה ה-90 נפרדה ליליה מהחיים, כשמאחוריה חיים עשירי מעש ומשפחה ענפה ומבורכת. משני ילדיה, עזה ואיתן זכתה ל-10 נכדים ול-9 נינים.
יהי זכרה מבורך בקרבנו.

חסר רכיב