שרה סלנט

בגיל 3 התחילה ללמוד עברית ב"חדר", משם עלתה לבית הספר היסודי והשלימה לימודים בבית ספר תיכון בשפה הרוסית בקובנה.

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גורשו היהודים מהאזור. שרה הגיעה עם משפחתה לעיר גומל שברוסיה, שם שהו 3 שנים. בשנים אלה למדה בגימנסיה וחייה היו מלאי חוויות: התבגרות, המהפכה הרוסית, התחיה הלאומית בציבור היהודי.

ב-1917 חזרו לליטא העצמאית. שרה סיימה תיכון ונכנסה לאוניברסיטה לפקולטה להיסטוריה. בשנים אלה הייתה התעוררות לאומית ציונית בליטא. שרה הצטרפה לתנועת "החלוץ", שם הכירה את יעקב סלנט והם החליטו לעלות ביחד לארץ ישראל. 

כהכנה לעלייה החליטה שרה ללמוד מקצוע, הפסיקה את הלימודים באוניברסיטה ונכנסה לבית ספר לאחיות, שאותו סיימה כאחות מוסמכת.

ב-1921  נישאו יעקב ושרה וב-1924 עלו ארצה, לירושלים. יעקב התחיל ללמוד בסמינר למורים. הוא עבד כמורה בחו"ל ורצה ללמוד הוראה גם בארץ. שרה עבדה כאחות בבית חולים "ביקור חולים".

ב-1927 נשלח יעקב לליטא ע"י מחלקת החינוך של הוועד הלאומי, להורות שם בגימנסיה העברית. שרה ויעקב שהו שם 6 שנים ושם נולדו להם 2 הבנים נחום ועמיקם.

ב-1933 חזרה המשפחה לארץ ויעקב נשלח להורות בבית הספר בבאר טוביה.

ב-1934 הגיעו לתל יוסף. יעקב הצטרף לחבר המורים בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף. הם התקבלו לחברות בתל יוסף ושרה עבדה כמה שנים כאחות במרפאה המשותפת ל-2 הקיבוצים. בתל יוסף נולד הבן השלישי, יוסי.

ב-1939 הצטרפו שרה ויעקב לעין חרוד כחברים. יעקב המשיך ללמד בבית הספר ושרה עבדה בטיפול בגיל הרך ובכיתות הנמוכות של בית הספר. כמו כן, עבדה גם כמדריכה בחברת הנוער של עולי רומניה והונגריה. 

בשנות הפילוג נבחרה שרה לתפקיד מזכירת הקיבוץ ופעמיים הייתה סדרנית עבודה. השתתפה בוועדות ונבחרה לריכוז ועדת הבריאות. בשנותיה האחרונות שהתה בבית חרוב ועבדה במתפרה.

שרה נפטרה בשיבה טובה והשאירה אחריה את שלושת בניה: נחום, עמיקם ויוסי, ונכדים.

יהי זכרה ברוך עמנו.