שיינדל לוז

כשאחותה קראה לה לבוא לווינה, הגיעו ציפורה ושיינדלה לעיר הגדולה והתוססת. עד למלחמת העולם הראשונה ציפורה עבדה והייתה פעילה במפלגה הסוציאל דמוקרטית ושיינדלה הספיקה לסיים את חטיבת הביניים.

עם מפלתה של אוסטריה הורגש מחסור בכל. שיינדלה נשלחה לצ'כיה כדי להמשיך בלימודיה ולאכול. לאחר נדודים ותלאות חזרה שיינדלה לווינה, אך לא יכלה ללמוד באוניברסיטה בגלל יהדותה. ציפורה פוטרה מעבודתה מאותה סיבה. שיינדלה נעשתה ציונית בהשפעת דודהּ הרופא, ד"ר מאיר, החליטה ללמוד חקלאות, התקבלה לבית ספר חקלאי וסיימה אותו. ציפורה קיבלה עבודה בבית העולים של המשרד הארצישראלי בווינה, מה שקירב אותה להבנת בעיות היהודים ולציונות. שם הכירה חלוצים כאליהו גולומב, דוב הוז, ציזלינג ו...יצחק לוז.

במאי 1923 הגיעה שיינדלה לארץ והתקבלה בחמימות ע"י משפחת הדוד, ד"ר מאיר, שעזר לה להגיע לעין חרוד, בדיוק לחג הביכורים. התנאים בקיבוץ היו קשים. היא שוכנה באוהל עם שתי בחורות - בקיץ לוהט ובחורף קור חודר, הרחצה במעיין והשירותים המרוחקים אינם אלא בורות באדמה. עברית לא ידעה ובגרמנית התביישה לדבר. מיד עם בואה סודרה לעבוד בגן הירק.

עם כל הקושי, היו הרבה גילויי חברות: יהושע בן צבי ויצחק מיכאלי לימדו עברית וקירבו אותה ליהדות, היו דמויות מיוחדות כמו רחל זיסלה-לביא, והחיים היו מעניינים. הגיעו אנשים חדשים - כלם עברו בעין חרוד - מנהיגים, שחקנים, עיתונאים, מוזיקאים, משוררים וטיפוסים תימהוניים - כל זה העשיר את החיים.