אליעזר קליין
ו' סיון תרע"ו - ט"ו אייר תשנ"ב
7.6.1916 - 18.5.1992
אליעזר נולד ב-1916 בעיר וינקובצ'י ביוגוסלביה, להלנה ושלמה קליין. המשפחה הייתה דלת אמצעים וגרה בבית קטן, התפרנסה מהובלות בעגלות רתומות לסוסים, שהסתובבו בחצר הבית.
נולדו להם 9 ילדים, אך 6 מהם מתו באיבם משחפת, ממנה נפטרה גם האם בהיות אליעזר ילד קטן.
האב התעוור ממחלה כשנה לפני שאליעזר נולד והתקשה בגידול הילדים. דודתו, אחות האב לקחה את אליעזר לביתה. מגיל 6 התחיל לעבוד. היה משכים לפנות בוקר ויוצא למכור לחמניות בכפרים השכנים. אחר כך הולך לבית הספר. המשפחה הייתה דתית והדוד היה מורה לעברית וללימודי דת.
בגיל 12 עזב את בית דודתו ועבר לעיר השכנה, סובוטיצה, לחיים עצמאיים. למד חייטות בבית ספר מקצועי והיה חבר בתנועת השומר הצעיר - ראשית דרכו לציונות. כשהיה בן 17 נפטר אביו. אליעזר עבר לזגרב ועבד לפרנסתו כחייט.
ב-1938, בגיל 22, נישא לאֶמָה והתגייס לשירות חובה בצבא יוגוסלביה, כשהוא מגיע הביתה לעיתים רחוקות. ב-1940, כשפלשו הגרמנים ליוגוסלביה, נלקח בשבי הגרמני. בשנה זו נולדה בתו וישניה, אותה לא זכה לראות. האם ובתה התינוקת נספו באושוויץ. לאליעזר נותרה רק תמונה, כזיכרון יחיד ממשפחתו הקטנה. את דמות אשתו הוא קעקע על זרועו כזיכרון נצח.
בשבי עבד אליעזר כחייט. כשציין שהוא יהודי, צחקו לו וטענו שאין יהודים ג'ינג'ים. בזכות הצטיינותו כחייט נשאר בחיים. ב-1945 שוחרר ויצא לחפש את משפחתו. מצא שרק אחיו לֵאוֹ שרד. שניהם נסעו לבית ההורים ומצאו בו משפחה יוגוסלבית, שהסכימה שייקחו מספר חפצים כמזכרת.
בבית ידידים הכיר אליעזר את חנה. הם נישאו וכעבור שנה נולד שלמה, בנם הבכור. הם החליטו לעלות ארצה ועם פתיחת שערי העלייה נרשם ראשון בעירו לעלייה.
ב-1948 הגיעו חנה, אליעזר ושלמה ארצה, באונייה "רדניק", שהובילה בצפיפות רבה משאות ועולים. אליעזר הביא אתו מכונת תפירה ומערכת מקצועית שלמה, ציוד שליווה אותו לכל מקום בארץ.
המשפחה נחתה במעברה בחדרה ואחרי חודש עלו לירושלים. אליעזר החל לעבוד כסבל ברכבת ושם הכיר חברים מרמת רחל. קשריו אתם התהדקו וב-1949 עברה המשפחה לקיבוץ, שם עבד אליעזר כחייט ושם נולדו התאומות אסתר ולאה.
ב-1958 החל קיבוץ רמת רחל להתפרק ואליעזר חיפש קיבוץ אחר. כך הגיעו אליעזר ומשפחתו לעין חרוד, עם כל ציוד החייטות שלו, כולל שולחן גזירה גדול. תחילה עבד אליעזר בלול, אך מהר מאוד חזר למקצועו. ידיו היו בכל והוא הפך למוסד: גוזר ותופר, מכין ומתקן: בגדים, תרמילים לפרדס, כיסוי לסככות, ריפוד לספות, ומה לא?! עליז ומאיר פנים היה יוצא בבוקר לעבודה רכוב על אופניו, עוזר לכולם ללא משוא פנים.
בשנים שלאה ומני חיו באילות, נסע אליהם אליעזר מדי שנה בחופשתו לשבועיים, בהם עסק בתיקוני תפירה לפי הצורך, בעונג ובגאווה. המשפחה גדלה והתעשרה בנכדים - תמיד יחד, מלוכדים ושמחים.
בשעות הפנאי טיפח תחביבים: איסוף בולים, גידול דגים ותוכים, חממת צמחים, בונה ומתקן, גוזם ומשקה, מסדר ומתקין, והכל בשמחה ובידידות כלפי העוברים ושבים המתפעלים.
לאחרונה חש ברע, ירד במשקל ונחלש, עד שנתגלה בגופו הסרטן. הוא נותח, אך לא התאושש.
34 שנים חי אליעזר בעין חרוד, אהוב על כולם. חברי עין חרוד איבדו חבר יקר.
בן 76 במותו. השאיר אחריו את חנה אשתו, את בנו שלמה ובנותיו אסתר ולאה, ו-13 נכדים ונכדות. יהי זכרו ברוך.