אהרון שוטלנד

אהרון עלה ארצה ב-1914, בשלהי העלייה השנייה, בהיותו בן 20. בתקופה הראשונה עבד עם קבוצות פועלים קבלניות בפתח תקווה, בכיבוש העבודה העברית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נדד ממקום למקום כדי לחמוק מגיוס לצבא התורכי, אך נתפס ברמלה ונכלא בירושלים. עם התקרבות האנגלים הועברו האסירים לדמשק ונפגשו בבית הכלא עם מגורשי תל אביב. לאחר חצי שנה שוחררו האסירים מבית הכלא תוך התחייבות להתייצב מדי שבוע לביקורת השלטונות. זה קרה בפסח, "פסח השחרור", שנחקק עמוק בליבו של אהרון. 

לאחר השחרור והחזרה ארצה הצטרף אהרון לקבוצת "טירה" שם פגש את משה סורקין, את גבעול, פרידמן, ואת אהרון ושרה ציזלינג. בטירה הכיר אהרון את מרים, שם נוצר הקשר ביניהם והם נישאו.

ב-1923 עברו לאהרון ומרים לכפר יחזקאל ושם נולד בנם הבכור, אברהם. אולם חיי המושב לא היו לרוחם, הם שאפו לחיי שיתוף וקומונה.

ב-1924 הם פנו והתקבלו לקיבוץ עין חרוד. אהרון הצטרף לקבוצת הפלחה, הצטיין בזריעת יד, היה מומחה לסידור "גורן ערבית", והכיר את עבודות הדיש. הוא גילה עניין רב במיכון ונעשה אחראי לטחנת הקמח, למחסן התבואות ולמכון הקרח. מאוחר יותר עבר לעבוד במכונת הקיטור והמכבסה, שם התמיד שנים רבות במסירות ובנאמנות. גם הצעירים זוכרים את דמותו של אהרון, המשכים קום בוקר-בוקר, חורף וקיץ, טרם שחר, להדליק את דוד הקיטור ולכבותו עם ערב.

בשנת 1927 נולדה הבת רחל וב-1935 נולדה בת הזקונים, מיכל.

בחיי החברה היה אהרון פעיל שנים רבות בוועדות: הבריאות, השילומים והבירורים. גישתו החברתית התבטאה במגע ישיר ויומיומי. היה אדם חם לב, אוהב אדם, סובלני ואופטימי. חולשה גדולה הייתה לו לילדים, גילה כלפיהם חיבה וחמימות והם חשו בכך והיו כרוכים אחריו באהבה רבה.

כאהרון הכהן היה אהרון שלנו רודף שלום ועושה שלום.

זכה אהרון לראות את ילדיו נישאים, ולגדל על ברכיו את 10 נכדיו ו-5 נינים.

יהי זכרו ברוך בתוכנו.