מרים שוטלנד

מרים למדה בבית ספר עממי רוסי וכבר בהיותה בת 10 עמדה על עקרונותיה, כשסירבה לכרוע ברך בתפילה לשלום הצאר עם כולם. היא נקראה למנהל, שהעריך את עמדתה ופטר אותה מהתפילה.

אחרי ביה"ס העממי למדה מרים בגימנסית ערב ואחרי כן למדה שנה אחת ביולוגיה באוניברסיטה.

מגיל צעיר נמשכה לציונות בהשפעת אחיה הבכור, פרץ, והצטרפה לחוג הציונות הסוציאליסטית בעיר. מכאן התגבש רצונה לעלות ארצה.

פרשת עלייתה היא סיפור רב מעללים ותלאות, מבחן אמת לכושר התמודדותה ונחישות רצונה בעלייה.

בגיל 21 יצאה לבדה לדרך. תחילה היה עליה לגנוב את הגבול הרוסי-פולני בעזרת מלווה. אחרי הליכה של לילה שלם, הגיעה לכפר הפולני מעבר לגבול, אך שם מסרו אותה למשטרה בחשד של מבריחת סחורה. לאחר הפצרות רבות שוחררה. בהמשך עברה תלאות נוספות, הבטחות של אנשים שיעזרו לה, שלא מילאו את הבטחותיהם, חציית יער עם ביצות ואגמים לאורך 25 ק"מ. כחודשיים התגלגלה בדרכים עד שהגיעה לחוות "החלוץ" ליד וילנה, שם פגשה את שרה אחותה ויחד המשיכו בדרך ארצה. מנמל טריאסט הפליגו באוניה קטנה והגיעו לנמל חיפה ב-1921.

בנמל חיפה קיבל את פניהן אהרון שוטלנד, שהיה חבר בקבוצת טירה, והתבקש ע"י אחיהן, פרץ, להביאן אליו. מרים נשארה בטירה ועבדה בגן הירק. הקשר עם אהרון התפתח לנישואים שנערכו ב-1922. כשהקבוצה התפרקה הם עברו לעין טבעון (כפר יחזקאל) בעקבות פרץ אחיה ושם, ב-1923, נלד הבן הבכור אברהם.

ב-1924 פנו מרים ואהרון לעין חרוד בבקשה להתקבל לחברות. השיתוף שבחיי הקיבוץ קסם למרים והיא מעולם לא התחרטה על בחירתה זו. בעין חרוד עבדה מרים בגן הירק. לאחר שנתיים פנה אליה טבנקין בבקשה שתעבוד בטיפול בילדים. אז נולדו הבנות, רחל ב-1927 ובת הזקונים מיכל ב-1935. מרים לא הייתה מעורבת בחיים הפוליטיים, אך התגייסה למשימות בחיי הקיבוץ.

ב-1929, עם פרוץ המאורעות והעלייה לגבעת קומי, הייתה מרים פעילה בתחום הביטחון.

ב-1937 נשלחה לקורס מדריכי נשק של "ההגנה" ושימשה כמדריכת נשק בעין חרוד. 

אחרי מאורעות 1936-1939 נענתה מרים לפנייה לעזרת קיבוצים צעירים בהדרכת מטפלות ויצאה לכפר סבא עבור קבוצת "הכובש", לרעננה עבור קבוצת "החוגים" וב-1949 - לקיבוץ פרוד.

ב-1942 פנה אליה ראש עיריית חיפה, דרך הקיבוץ המאוחד, לעזור בהקמת מעון לילדי החיילים של מלחמת העולם השנייה בכפר יחזקאל. היא נענתה לפנייה.

בשנות ה-70 ניהלה ביחד עם שושנה חץ וליליה בסביץ' את הקשר של עין חרוד עם אסיר ציון, בוריס עוזרניקוב, שנמשך על לעלייתו ארצה.

כשקשתה עליה העבודה בבתי הילדים מילאה מרים מספר תפקידים: מזכירה, סדרנית עבודה, מחסנאית בגדים, אקונומית. הייתה חברה בוועדות: ביטחון, חברה ובירורים. שרה במקהלה במשך שנים רבות ותמיד הרבתה לקרוא ספרים בעברית וברוסית. עבדה שנים רבות במרשם תושבים.

הייתה אישה נאורה, אחראית ומסורה, צנועה באורח חייה ונאמנה עד אחרית ימיה לדרכה בקיבוץ, צלולה בדעתה, אהובה על רבים ומעורכת מאוד. חייתה חיים עשירי מעש וסיפוק.