יהוידע רוסק

ב-1925, בגיל שנתיים, עלה ארצה עם הוריו ועם אחיו הבכור, מנחם, באונייה "דציה". הם גרו בחיפה ואביו, שהיה שען, פתח חנות שעונים וכלים יקרים.

ב-1929, בהיותו בן 6, נפטרה אימו. המשפחה החליטה שהילד זקוק לאם ולכן, בגיל 7, עבר יהוידע לגור אצל סבתו, שגרה עם דודתו, אחות אימו ומשפחתה בכפר חיטין. מאוחר יותר הם עברו למושבה מגדל. יהוידע סיפר על חוויותיו מתקופה זו, על הרועים הבדווים ועל החיים בכפר.

לאחר שנה חזר לחיפה, אך המשיך לנדוד - גר בכפר הס אצל דודו אחי אימו ובפרדס חנה אצל דודיו.

כשהגיע לגיל 13 התחתן אביו שנית עם נחמה, שבאה עם בתה מנישואיה הקודמים, ציפורה. 

מנישואים אלה נולדו הבנות מיכל ודליה והמשפחה עברה לגור בעפולה.

בגיל 15 הצטרף יהוידע לתנועת "בני עקיבא" ובגיל 17 התגייס ל"הגנה". לאחר סיום כיתה ט' למד יהוידע בסמינר למורים בירושלים במשך 5 שנים וסיים כמורה מוסמך ומדריך נוער. התגייס ל"משטרת היישובים העבריים" והיה "שומר שדות רוכב" בגדוד יזרעאל. בעת שירותו נקרא לרכז את בית הספר במושבה בת שלמה.

ב-1946 עבר יהוידע לקבוצת כנרת מתוך רצון להגשים וליצור, להתגייס לבנייה חדשה, דבר שלדעתו ניתן לעשות רק בקיבוץ. בקבוצת כנרת עסק בהוראה ובעבודה חקלאית וגר באוהל.

ב-1948 גויס לפלמ"ח בעמק הירדן, השתתף בקרבות בית קשת וצמח, עין גב וגשר. אחר כך התגייס לחטיבה 7 והשתתף בקרבות בגליל המערבי ובמבצע חירם. כשהסתיימו הקרבות חזר לכנרת ועם חברת הנוער שהדריך יצא להתיישבות חדשה בקיבוץ האון.

ב-1956, במבצע סיני, בהיותו סייר בחטיבה 3, ערך מארבים בחזית הסורית. עם תום מבצע קדש, נשלח מטעם עליית הנוער לצרפת להדריך נוער יהודי מצפון אפריקה בדרך לעלייה לארץ.

אחרי שנה נשלח מטעם הסוכנות היהודית להדריך בגרמניה, שם פגש את תמר ואחרי שנה החליטו להינשא, חזרו לארץ ונישאו בחיפה.

תחילה גרו בגבעת המורה, שם נולדה רחלי ב-1960. אחר כך עברו לרמת דוד ולבסוף הגיעו לעין חרוד כמורים - יהוידע לימד טבע ותמר - ציור ואמנות. ב-1967 נולדה יפיה בעין חרוד, תמר ויהוידע התקבלו לחברות בקיבוץ. אחרי תקופת הוראה עבר יהוידע לרכז את ענף הכרם וכשחוסל הענף עבר ללמד בבית שאן.

בעין חרוד טיפח יהוידע בוסתן מיוחד של עצי פרי, גידל דבורים ודגים, ובגינתו - צמחי תבלין. כשיצא לפנסיה התחיל ללמד בבית הספר למחוננים בכפר תבור. 

אהב לטייל ולצייר - פעילות שהיוותה חלק חשוב בחייו היצירתיים.

ב-1989 נפטרה תמר מהתקף לב. יהוידע שאהב אותה מאוד ושמר עליה, נשבר ממותה ללא עת.

למרות הכאב הנורא והבדידות, המשיך לטפח את הבית והיה אבא אוהב עד לרגעיו האחרונים. נשא את מחלתו באומץ. רוחו ונפשו האצילה, העדינות והאנושיות שבו נשארו עד הסוף.

יהי זכרו ברוך בתוכנו.