יוסף (ארנסט) סימון

בכפר היו 20 משפחות יהודיות שעסקו במסחר, אך ליד כל בית היה משק חקלאי עם פרות, כבשים ותרנגולות. היה בית כנסת וחיי קהילה עשירים. האב ואחיו היו בעלי בית מטבחיים ושיווקו בשר לכל האזור. במלחמת העולם הראשונה גויס האב לצבא והאם החזיקה את העסק בכבוד.

יוסף למד בבית הספר העממי הכפרי ובסיומו נשלח לבית הספר הריאלי בעיר גרינברג, שהייתה "נקייה מיהודים". שתי המשפחות היהודיות שהיו בה נרצחו זמן קצר לפני כן. מדי בוקר, ב-06.30 נסע הנער ברכבת ללימודיו. שנאת יהודים, הכבוד כלפיהם על השכלתם והצלחתם, וחובת הצעירים היהודים להשיג תעודת בגרות, היו משולבים. בבית הספר עזר לנערים הגויים בלימודים.

מגעו הראשון של סימון עם הציונות היה באוניברסיטת דרמשטט, כשניפגש עם קבוצת סטודנטים ציונית. ב-1933, עם עלית היטלר לשלטון, עזב את גרמניה והמשיך את לימודיו בצרפת. תוך כדי כך התגבשה אצלו ההכרה שאין עתיד ליהודים באירופה והוא התחיל לחשוב על עלייה לארץ ישראל.

ב-1935 מת אביו והוא חזר לכפר הולדתו. משם התקשר ל"החלוץ" כדי לצאת להכשרה ולעלות ארצה. ב-1937, אחרי הכשרה של שנתיים בהולנד, עלה סימון לארץ וביקש להצטרף לעין חרוד, בה היו חברים שהכיר בהכשרה. באותם ימים לא דאגו לקליטה מסודרת של העולים. אחד הדברים שקבעו את הישארותו בעין חרוד היה השתלבותו ברפת, שם ידעו לקרב אותו, גילו כלפיו יחס לבבי, לימדו, הסבירו ועזרו לו להיקלט בחיים החדשים בענף.

סימון שמר על קשר עם אמו, עד שב-1942 נשלחה לאושוויץ ונספתה שם. 

אחותו שניהלה בית יתומים בברלין, התארסה שם. הבחור היגר לדרום אפריקה ושלח לה את המסמכים הדרושים כדי שתצטרף אליו. ב-1954 ביקר אותה סימון בדרום אפריקה.

שנה אחריו הגיעה לעין חרוד מרים בעליית נוער ג'. הם נישאו ונולדו להם שתי בנות: עדנה ב-1943 ודליה ב-1947. אחריהם נולד הבן אבנר ב-1951.

כ-20 שנה עבד סימון ברפת. לקראת גיל 50 עזב את הרפת בגלל בעיות גב ונכנס לעבוד בהנהלת החשבונות של פלדות. היה אחראי על משכורות הפועלים השכירים. התייחס ברצינות לקשייהם וטיפל בהם בכבוד ובנועם. הם העריכו את יחסו וגמלו לו ביחס דומה.

סימון היה אדם שמיעט בדיבור, אבל היה מעורה במשק, חי כל פרט, ידע להקדיש תשומת לב לחברים סביבו, אהב לבלות והשתלב בחברה בהערות קטנות ובהומור. נוכחותו הייתה מורגשת. שנים רבות היה פעיל בוועדת בריאות.

בשנה האחרונה לחייו חלה ונזקק לטיפול בבית חרוב. בגיל 81 עצם את עיניו בשקט ובצניעות, כפי שהיה בחייו. השאיר אחריו את אשתו מרים, שתי בנותיו, עדנה ודליה, את בנו אבנר וכן גם נכדים ביראון, בגבת ובעין חרוד. יהי זכרו ברוך.