משה טבנקין

בגיל 5 עבר עם הוריו לעין חרוד בשנה הראשונה להיווסדה, בשנה שהחלה להתלקט ולהתלכד חברת ילדים בקיבוץ, רובם בני משפחות מהעלייה השנייה ו"השומר", מקצתם אחים קטנים של חברי המשק וילדי העולים בעלייה השלישית. בית הילדים שנפתח אז כלל את ילדי הגן ואת ילדי בית הספר.

ב-1925 יצא יצחק טבנקין עם משפחתו בשליחות  "החלוץ" לפולין. השנה שבילה משהל'ה בילדותו בין החלוצים טבעה בו את חותמה לכול חייו.

בשוב המשפחה לעין חרוד השתלב משהל'ה בחברת הילדים. ביוזמתו הקימו הילדים תיאטרון והציגו את "חלום יעקב", שהוא חיבר וביים. שירים ראשונים שכתב התפרסמו בעיתון חברת הילדים, "ביתנו". שירו הראשון בדפוס התפרסם בעיתון "החלוץ הצעיר" בוורשה ב-1930, אותו שלח לאביו שהיה שם בשליחות. בשנה זו חיבר שיר לטקס קציר העומר, "השמש במערב יורדת שוקעת..." והמלחין שלום פוסטולסקי, חבר עין חרוד, חיבר לו לחן. השיר מושר עד היום בטקס קציר העומר בעין חרוד.

מגיל 13 נעשה פעיל בתנועת "הנוער העובד", פעילות שנעשתה אינטנסיבית משנה לשנה. השתתף בכינוסים, במחנות ארציים ובפגישות עם חברים בסניפים ובמרכז. 

ב-1934 סיים את בית הספר והתקבל לחברות במשק, עבד במספוא ובנגריה, וריכז את פעולות בני הנעורים בחברת הילדים. בימי המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט גויס כאיש ה"הגנה" ליחידת נוטרים ששמרה בשדות ובדרכים. פרסם בעיתון "דבר" את השיר "נוף ילדות מוזר...", בו ביטא את אירועי הזמן. המשיך לפרסם שירים בביטאוני התנועה ובעיתונים. השתתף בסמינר הרעיוני הראשון של הקיבוץ המאוחד בעין חרוד (1937) והיה פעיל ב"חוג הנוער" ובהדרכה בחברת הילדים.

ב-1939 יצא לרכז את מחלקת ההדרכה ב"נוער העובד", הרצה בסמינרים התנועתיים ובסניפים בנושאים אקטואליים, ספרותיים וחינוכיים.

ב-1941 חזר לעין חרוד, לנגריה ולהדרכה בחברת הילדים. באותה שנה נשא לאישה את ברכה.

ב-1942 נולד בנם הבכור גלי. ב-1943 ראה אור ספרו הראשון, "שירים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

עם הקמת הפלמ"ח היה בין ראשוני המתגייסים, יצא לקורס קֶשֶר ופעל כקַשָר בתחנת האלחוט החשאית של מטה הפלמ"ח.

בגלל ניתוח ברגלו, חזר למשק, לימד חלקית בבית הספר ועבד חלקית בנגריה. היה פעיל בענייני חינוך במשק ובפוליטיקה בתנועת "אחדות העבודה". פרסם דברים בענייני השעה בשבועון של התנועה.

הצטרף ל"חוג הצעירים" של ה"הגנה", שפעל נגד מדיניות "הספר הלבן" של הבריטים ובעד הגברת ההעפלה וחישול כוח המגן העברי - הפלמ"ח.

ב-1947 נשלח מהמשק ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות והיסטוריה, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס והתמנה כקצין תרבות והסברה ראשי בחזית הצפון.

בתום המלחמה לימד בבית הספר המשותף. עם הפילוג ב-1952 הקים את בית הספר הקהילתי וניהל אותו. אסף מורים ותלמידים מכל הארץ ועסק בקליטתם כדי להגדיל את חברת הילדים. ראה בחינוך יעוד חשוב בחייו. היה בין מייסדי "חטיבת בני הקיבוץ המאוחד" בהסתדרות הנוער העובד. הרצה בסמינר הבין קיבוצי על פדגוגיה ותולדות היישוב. בהוצאת הקיבוץ המאוחד יצאו ספריו "התור והתורית", "אורי גורי ושורי" ומחזהו "השטח מעבר לוואדי" (על הדור השני בקיבוץ).

ב-1955 נשלח ע"י משרד החינוך והתרבות לשנת השתלמות במכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון. השתתף שם בסמינר בינלאומי לבעיות חינוך ולתוכניות לימודים.

המשיך לנהל את בית הספר וללמד בתיכון יחד עם פעילותו בוועדת החינוך הבין קיבוצית ונתינת הרצאות בהשתלמויות מורים לספרות ולתולדות הישוב עד 1964.

לאחר שנת השתלמות באוניברסיטה העברית בירושלים גויס לעבודה במזכירות הקיבוץ וריכז את אגף ההשכלה והתרבות. היה חבר בהנהלת הרשות להשכלה של ברית התנועה הקיבוצית.

לאחר מותה של חומה היה לעוזרו האישי של אביו ושותף לו בפעילותו הציבורית והרעיונית. המשיך בהרצאותיו ובפעילותו ב"אפעל". עם הקמת "יד טבנקין" ב-1970 היה ממתווי עקרונות פעולתה, קובעי תוכניתה ומרכזה הראשון. עד יומו האחרון היה חבר הנהלת "יד טבנקין".

תוך כדי פעילותו הענפה השלים את לימודיו לתואר ראשון ושני בספרות עברית. עבודת הגמר שלו לתואר שני: "נושא החוץ בשירת אלתרמן". בהוצאת הקיבוץ המאוחד יצא ספרו השני, "עוד שירים".

ב-1975 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית למסע הרצאות בקהילות יהודיות, במרכזים אוניברסיטאיים, במחנות נוער ובקהילות סטודנטים. בשובו חזר לעבוד בקיבוץ, 3 ימים בנגריה ו-3 ימים בעבודה ספרותית ובפעילות תנועתית.

לאחר מלחמת ששת הימים האמין כאביו ב"שלמות הארץ" - סיפוח הגדה המערבית למדינת ישראל. הוא עזב את מפלגת העבודה והתפטר מחברותו במרכז המפלגה. התמסר לרעיון זה וקיים מסע הרצאות אינטנסיבי למענו. בתוך פעילותו זו נפטר לפתע, כשהוא מלא תוכניות לסיום ספר על שירת אלתרמן, כתיבת ספר על "חניך ומחנך", שירים חדשים שעל ליטושם עבד, כמה סיפורים לילדים ועוד רשומות ורשימות לעבודות שבהן החל או שהיה בדעתו לכתוב.