מרגוט הירשפלד

המשפחה הייתה מסורתית, שומרת שבת וחגים, מאוד מלוכדת וחמה. הילדים למדו בבית ספר ממלכתי ובשבתות הלכו לשיעורי תנ"ך בבית הספר הקהילתי ליד בית הכנסת. החיים זרמו בשקט עד עליית הנאצים, שהשפעתם בעיר הייתה מאוחרת.

ב-1935 נישאה מרגוט לחיים-היינץ הירשפלד בעיר מגדבורג. הם עלו ארץ ישראל, התיישבו בראשון לציון, והתפרנסו בקושי. חיו בין עולי גרמניה, גרו במרתף ועבדו בפרדסים. 

אחרי מרגוט עלו לארץ שני אחיה, משה והיינץ, ואחותה הצעירה, יונה. ההורים ואחותה הגדולה רותי נשארו בגרמניה ונספו בשואה.

ב-1939 נולד הבן גדעון ואצל האב התגלתה מחלת האסטמה. מרגוט נשארה המפרנסת היחידה והחלה לעבוד בתפירה. ב-1947 החמירה מחלתו של האב. המשפחה נשמעה להפצרותיהם של משפחת הירשפלד והיגרה לבוליביה. שנה לאחר מכן נפטר היינץ בגיל 38. מרגוט נשארה אלמנה צעירה עם בנה הקטן, גדעון, בעיר לה-פאס והתפרנסה כתופרת.

בבוליביה שררה אי יציבות, מהפכות שלטון, אירועי דמים ואחרי שגדעון נקלע לחילופי יריות, החליטה מרגוט ב-1952 לחזור עם גדעון לארץ. הם הצטרפו אל האחות, יונה ובעלה צבי וייל, בעין חרוד. תחילה לתקופת ניסיון, ואם יהיה לגדעון טוב, יישארו. אחרי שנה נראו לה החיים בקיבוץ אפשריים. 

מרגוט קנתה לעצמה שם של תופרת סלונית טובה, התבלטה ביכולתה המקצועית וביחסה הטוב לחברות. מהר מאוד התקבלה לחבורת היקים - חבורה חמה שהיטיבה עמה.

בגלל פתיחותה, חריצותה ויחסי האנוש הטובים שלה, נבחרה לנהל את מועדון החברים בראשיתו. מרגוט עיצבה את סגנון הבילוי בו ואת אורחותיו. בשנותיו הראשונות מילא המועדון מקום חשוב בחברה והיה שוקק חיים. במשך הזמן הפך בית חם למתנדבים ומרגוט ראתה בכך שליחות. אהבה את התפקיד ואת המפגש עם הצעירים. 25 שנים התמידה מרגוט בתפקידה זה.

בגיל 75 חזרה מרגוט לתפירה, עזרה לחברות והדהימה בהספקיה ובאהבת העבודה.

בינתיים התרחבה המשפחה, גדעון נישא לדניאלה ונולדו יואב, אפרת וסיגל. זכתה מרגוט להשתתף בשמחת נישואיהם של אפרת עם רון, יואב עם טניה וסיגל עם X. הנכדים היו לה מקור גאווה ואושר. הם פינקו אותה והיא יצרה סביבה הווי משפחתי בארוחות מנחה שריכזו את בני ביתה, את הנכדים עם בני זוגם ואחר כך גם את הנינים.

מרגוט תמיד עמדה לרשות הקרובים לה, משפחה וחברים, תמיד מקילה על אחרים. לכן היו חיוכיה וצחוק עיני התכלת הטובות שלה, נענים בחיבה ובמאור פנים ע"י כולם.

גם מן החיים נפרדה מרגוט עם חיוך על שפתיה. מתה מות נשיקה.

יהי זכרה ברוך.