אברהם ברנד
י"ח שבט תרס"ב - ח' טבת תשנ"ו
26.1.1902 - 31.12.1995
אברהם נולד ב-1902 בכפר אולחוביץ, ליד העיירה הוסיאטין, בחבל פודוליה (כיום באוקראינה), לנחמן ברנד ולגיטל לבית מורגנשטרן. המשפחה התפרנסה מחנות ומעסקים באחוזות בסביבה.
לאברהם היו שתי אחיות בוגרות ואח צעיר. המשפחה הייתה מסורתית, די אמידה, ואת חינוכו הראשון קיבל ב"חדר". מדי פעם גר בבית סבו וסבתו והחל ללמוד עם מלמדים תנ"ך ותלמוד.
בגיל 9 היה לו מורה שלימד אותו חשבון ורוסית. כשהיה בן 10 עברה המשפחה לעיירה הסמוכה.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה והם נצטוו לעזוב את העיר. בשיירה של מספר עגלות נסעו לדוד ולדודה שגרו בפרוסקורוב הרחוקה. בדרך ראו את האיכרים עובדים בשדותיהם בניגוד להם, היהודים, הנודדים ממקום למקום. זה השפיע מאוד על נפשם ועל חינוכם.
אחרי מהפכת 1917 נוסדה בפרוסקורוב גימנסיה. אברהם החל ללמוד והיה הטוב שבמצטיינים. בעיר הייתה פעילות ציונית-סוציאליסטית והוא נמשך לסניף פועלי ציון, היה ער לפוליטיקה. קסם המהפכה השפיע, הוא קרא את כתבי מארקס ועקב אחר האירועים באוקראינה בתקופת פטלורה.
בוקר חורפי ומושלג אחד פרצו פרעות במהלכן נהרגו כ-3000 יהודים, גברים, נשים וטף. אברהם נחלץ להגשת עזרה באותן עיירות. כשחזר לפרוסקורוב המשיך ללמוד, אך הפולנים פלשו לאוקראינה והשכלתו נקטעה. הוא הצטרף לפעילות הציונית בעיירה.
ב-1922 החליט עם חבר לחצות את הגבול לפולין ולעלות לארץ ישראל. הם עברו את הגבול בנהר הקפוא והגיעו ברכבת לוורשה. בהגיעו למרכז "החלוץ", סידרו לו סרטיפיקט פיקטיבי עם אדם אחר, כשני אחים הנוסעים לבקר את הוריהם. בספינה איטלקית צפופה, עם 600 איש עליה, הגיעו לחיפה, שם התברר הזיוף וכי האחים המקוריים הגיעו לארץ לפניהם. הם נשלחו לאירופה, הפעם לווינה, לאכסנייה שניהלה ציפורה דוד, אמהּ של שיינדלה לוז.
ב-1923 הגיע אברהם לארץ ויצא לכבוש את העבודה העברית בחקלאות בפתח תקווה. בבסיס תפיסתו היה הערך של יהודים עובדי כפיים. בפתח תקווה הייתה פלוגה של קיבוץ עין חרוד והוא הצטרף ל"אחדות העבודה". מלאו אז 4 שנים לייסוד ההסתדרות. ברנד השתתף בעצרת ושמע נאום של טבנקין, שהרשים אותו והשפיע עליו. אחרי טיול עם חבר ברחבי הארץ, הגיע לעין חרוד, בה נערכו ויכוחים על אופי תנועת "הקיבוץ המאוחד" - קיבוץ ארצי או התיישבות משקית.
בהמשך הצטרף ברנד לפלוגת גבעת השלושה ונשלח לייבש ביצות באזור כפר סבא. אחרי גלגולים נשלח בקבוצה של 100 איש לחיזוק עין חרוד אחרי עזיבת האופוזיציה לכפר ויתקין.
ב-1929 הגיע ברנד לעין חרוד ואז פרצו המאורעות. היה צריך להתגונן מפני הערבים ולעמוד על המשמר לקבלת תקציבים מהמוסדות. הייתה מצוקה באוכל, לבוש ודיור. בינתיים עלה הישוב לקומי, הענפים התרחבו והתבססו. ברנד עבד בפרדס, שהיה אז ענף מרכזי ורווחי.
ב-1934 נבחר ברנד לתפקיד מזכיר הקיבוץ. ציזלינג היה חבר מזכירות, גולדשמידט הגזבר. ועדות לא היו עדיין. כשאחותו של ברנד שברה רגל ונזקקה לעזרה, לא היה כסף לתת לו להוצאות הנסיעה. בערב בא סלוצקין והביא לו הוצאות נסיעה לתל אביב.
נחפרו בארות מים ושמחה בלאס פסק בוויכוחים על חלוקת המים למשקים.
בעין חרוד נישאו ברנד ושרק'ה הכטר ונולדו להם שני הבנים: אורי ב-1930 ואפרים ב-1936.
ב-1936 פרצו שוב מאורעות, היו בעיות ביטחון, פלוגות הלילה של וינגייט. כמזכיר היה ברנד מעורב בכל המתרחש. ברנד נבחר מאז לתפקיד המזכיר שוב ושוב ודווקא בזמנים הכי קשים. 17 שנים מילא תפקיד זה, 4 פעמים תקופות ממושכות ופעמיים בכל פעם שנה אחת. כל שנות חייו קשורות עם עין חרוד, עם הפיתוח והגידול, עם הפריצה ועם הכישלונות. כל זאת עשה מתוך מסירות ואהבה למקום.
פעמיים ביקר ברנד את משפחתו באוקראינה, ב-1967 וב-1990, בתקופת גובצ'וב והפתיחות היחסית.
בעשורים האחרונים לחייו יצא ברנד מפעילות ציבורית ומעבודה חקלאית בשל מחלת לב. בתקופה זו הלך והתהדק הקשר המשפחתי שלו עם הנכדים והנינים, עם זאת, תמיד שמר על עצמאותו.
כבעל תפקיד במשך שנים רבות, תמיד היה ער לגבול בין העקרונות לבין היחס האנושי. לדבריו: "אדם בתפקיד חייב לעבוד לפי תקנונים ולפי עקרונות אבל תמיד עליו לזכור שהוא עובד עם אנשים, ואנשים לא בנויים מקשה אחת."
ההיגיון, החוכמה, היושר, היחס, הזיכרון והמחשבה הבהירה ליוו אותו עד סוף ימיו והקשו מאוד את הפרידה ממנו. הוא השלים מעגל חיים רב מעשים בחיי עין חרוד. בן 93 במותו.
יהא זכרו ברוך.