חנה ברגר

דודתהּ ודודהּ העניקו לה בית חם, כהורים לילדתם ודאגו לחינוכה. ביתם היה בית יהודי מסורתי וציוני.

ב-1930, בגיל 17, יצאה חנה להכשרה ארוכה וב-1939 עלתה לארץ וזכתה להינצל מגורל משפחתה הענפה שנספתה בגטו בריסק.

חנה הגיעה לארץ באוניית המעפילים "טייגר היל", כשעליה 800 איש, צפופים ולחוצים. המים והאוכל לא הספיקו, היה סבל, אך הייתה תקווה לקראת הארץ. מהחשש להיתפס ע"י האנגלים, בכל פעם שקרבו לחוף היה עליהם לחזור ללב ים. לבסוף עגנה הספינה מול חופי תל אביב. חנה הייתה בין האמיצים שהעזו להיאחז בחבל, לקפוץ למים ולהגיע לחוף בחושך, בין הגלים המתנפצים.

חנה נאספה בחוף ע"י בן דודהּ שלקח אותה למשפחתו בנס ציונה. ציפורה לוי (צלניקר), שהכירה את חנה מימי ההכשרה, נרתעה מלרדת בחבל לים, נשארה על הספינה ונעצרה עם מעפילים רבים בסרפנד. היא יצרה קשר עם חנה ויחד הגיעו לעין חרוד. שתיהן חלקו חדר בצריף ובחופשות נסעו יחד לבן דודה של חנה. שתיהן עבדו במשק בכל עבודה: בגן הירק, בכרם ובמטבח. כשציפורה עברה לעבוד בבתי ילדים, חנה נשארה והתמידה לעבוד במטבח.