נתן כוכבא

נתן היה אח בכור לאחיותיו שושנה ורות. בשנות בית הספר הקדיש את רוב זמנו ללימודים עליהם שקד ברצינות ובהתמדה. הוא ואחיותיו הצטרפו בגיל צעיר לתנועת הנוער הציוני "כחול לבן".

עם סיום לימודיו בבית הספר נרשם לטכניון בברסלאו והצטרף לארגון הסטודנטים הציוניים ק.י.פ. גם בטכניון שקד על לימודיו בצד פעילותו בארגון - הכול עשה ברצינות יתרה.

ב-1931 סיים נתן את לימודיו בטכניון כמהנדס חשמל מדופלם בציון "מעולה" על עבודת המחקר שהגיש. הוא הועסק בחברות חשמל חשובות בברלין ובברסלאו בימים הקשים של המשבר הכלכלי בגרמניה. כאשר נושלו היהודים האקדמאיים מתפקידיהם, היה זה גם גורלו של נתן. הוא מצא עבודה במפעל יהודי. במכתב ההמלצה שקיבל נכתב כי "יש להבליט את ידיעותיו היסודיות מבחינה טכנית-מדעית ואת אמינותו היוצאת מהכלל, שהדריכה אותו בכל עבודותיו."

ב-1932 החליט נתן לעלות ארצה. באוקטובר נרשם לעלייה ובינואר 1933 הגיע על סיפון האונייה "מרתה וושינגטון". אחרי זמן קצר בבית העולים בחיפה, הגיע לעין חרוד ונכנס לעבוד בפלחה. בעין חרוד לא היה עדיין חשמל ולנתן היה חשוב להיות חלוץ ולדבר אך ורק עברית. גם עם היקים.

ב-1935 הגיעה דבורה לעין חרוד. השניים התקשרו. החתונה נערכה בבית הוריה של דבורה בפתח תקווה. ב-1936 נולד הבן הבכור יעקב ואחריו הבנות מיכל ב-1941 ונגה ב-1943.

ב-1938 העלה נתן את הוריו מגרמניה והביא אותם לעין חרוד.

בשנות ה-40 הגיע החשמל לעין חרוד ומאז הפך נתן לחשמלאי שלנו - חרוץ, מסור, אחראי ומקצועי.

את הפילוג במשק חי בסערה ובכאב, ער ורגיש לשאולות המשק, מגיב ומחפש את שרשי הבעיות. התמיד להשתתף באספות הכלליות וביקר בישיבות המזכירות הרחבה. השתתף בחוג לפילוסופיה במאמץ להבין תופעות חברתיות ומצפוניות ולגבש השקפת חיים רחבה.

חי את המתרחש באינטנסיביות וראה את חיי המשק באורם ובערכם, אך לא השתמט מראיית צלליהם.

מתוך אחריות חברתית-מעמדית הצטרף נתן לאגודת המהנדסים הארצית. כשנערכו בחירות טרח הרבה כדי להבין את הפוליטיקה של האיגוד במטרה להצביע באופן אידיאולוגי נכון.

חברי עין חרוד הוקירו אותו על מסירותו ללא גבול, על היותו אדם ערכי, על אחריותו, על מקצועיותו ועל צניעותו החומרית.

בגיל 65 נפטר נתן לאחר מחלה קשה. השאיר אחריו את אשתו, דבורה, ילדיו, יעקב, מיכל ונגה, ונכדים.

יהא זכרו ברוך.