דבורה כוכבא

סבא, בן ציון הנמן, הגיע אליה מסלנט שבליטא. הוא ו-2 אחיו היו מוסמכים לרבנות, אך עסקו בסחר עצים, היו אמידים ובעלי השפעה רבה בקהילה. סבתא הייתה יוצאת דופן, למדה גמרא ולימודים כללים.

למשפחת הנמן נולדו 3 בנים ו-3 בנות. דבורה הייתה החמישית. המשפחה הרבתה לטייל ביער ודבורה אהבה במיוחד את הסבריו של אביה על העצים והפרחים.

האב היה למדן, לאחר עיסוקיו בסחר בעצים היה יושב ומעיין בדף גמרא.

משפחת הנמן הייתה גדולה ובבית הספר החילוני בו למדו הבנות היו בכל כיתה 2 בנות הנמן לפחות. למרות האנטישמיות היו גאות ביהדותן, הצטיינו בלימודים ואפילו הגרמנית שלהן הייתה טובה יותר. 

האחים למדו בבתי מדרש והיו ידענים בגמרא. כדי להשלים את השכלתם חי בביתם מורה גרמני שנתן לילדים השכלה כללית. האח הבכור, משה למד רפואה בברלין ונעשה לרופא.

בגיל 10 הצטרפה דבורה לתנועת "כחול לבן" במועדון הציוני. האח משה היה ממנהיגי הציונות בממל. הוא ומשפחתו נספו בשואה ורק בנו הצעיר שרד.

עם סיום בית הספר יצאו האחיות ללימודים אוניברסיטאיים, ודבורה יצאה להולנד, עבדה בבנק והשתכרה יפה. הלכה למוזיאונים ונפתחה לתרבות חדשה. אחר כך עזבה הכל ויצאה להכשרה של הפועל מזרחי, עבדה אצל איכרים בחקלאות ולמדה גננות כהכנה לעלייה ארצה. האיכרים לא הבינו איך צעירים משכילים רוצים לעסוק בחקלאות, אך גילו יחס חם אליהם.

יום אחד הגיע להכשרה שליח מיגור וסיפר על הקיבוץ המאוחד. דבורה, עם קבוצה של דתיים פחות אדוקים, הושפעה מאוד. היא החליטה לעלות, קיבלה סרטיפיקט ונסעה הביתה להיפרד. בראשית 1934 עלתה ארצה. המושג "ארץ ישראל" עורר בה רגש חזק כי משחר ילדותה היה מושג זה מלווה בביטוי רגשי. ברגע שהגיעה לארץ הרגישה בבית. קיבל אותה אחיה דוד. ליד הכותל פרצה בדמעות, נזכרה איך היו אומרים בבית "לשנה הבאה בירושלים".

לעין חרוד הגיעו בקבוצה והתקבלו יפה מאוד. גרו באוהלים עם חברת נוער א' שהביא ציזלינג מגרמניה.

תחילה עבדה דבורה ברפת, אחר כך ב"תנובה" ובמטבח הילדים. היה קשה. דבורה, שדיברה גרמנית, אנגלית והולנדית, לא ידעה עברית. אך החברה הייתה טובה, הרגישו טוב, שהם בונים את הארץ ושהם חלק ממנה.

בעין חרוד פגשה דבורה את נתן כוכבא שהגיע ב-1933. נתן דרש מדבורה לדבר רק עברית. כך נהג גם עם חבורת היקים. באותם ימים אנשים חיו בצפיפות ובדלות, אך היו בה אנשי רוח שהשרו מרוחם והעלו את החברה לערכים של רוחניות. 

דבורה הייתה אישה כנה, ישרה ומאוד נאמנה ואחראית. נהגה להביע את דעתה בכנות גם כשלא הייתה מקובלת. בכל עבודה השקיעה מעצמה ולקחה אחריות גם על חשבון ענייניה הפרטיים. הייתה מאוד אינטליגנטית, קראה הרבה ב-3 שפות והרבתה לשוחח עם חברותיה ולנתח את יצירות הספרות והקולנוע שחוותה. למרות שהייתה היחידה ממשפחתה שעזבה את הדת, שמרה על קשרים חמים ומיוחדים עם אחיה ומשפחותיהם, הרבתה לארח אותם בביתה והתקבלה בהתלהבות כשביקרה אצלם.

רוב שנותיה בעין חרוד עבדה במטבח הילדים. 

מכה קשה ניחתה עליה עם מותו ללא עת של נתן. היא הלכה ושקעה בדיכאון שנעשה עמוק יותר עם מותו של הנכד האהוב, נתי, שנקרא על שמו של סבא נתן. חרדה השתלטה עליה. לאט-לאט התנתקה מהמציאות והתכנסה בעצמה.