הלל בר שדה
כ"א אדר תש"ו - כ' טבת תשנ"ז
22.2.46 - 30.12.1996
הלל נולד ב-1946 בעין חרוד להוריו משה (פריץ) ודבורה בר-שדה, בן שני, אחרי גדעון הבכור.
משה, בן למשפחת בלומנפלד, שמוצאה מגרמניה ועלתה לארץ ממניעים ציוניים, הגיע לעין חרוד ועם דבורה הקים את משפחתו. הם גידלו 3 בנים: גדעון, הלל ועמרי. הבנים זכו לגדול במחיצת סבא וסבתא וכשם שהיו בנים מסורים להוריהם, כך היו נכדים טובים. לבקשתו של סבא סלפטר, כשהגיע כל אחד מהם למצוות, עלה לתורה בבית הכנסת ונשא את הדרשה שאותה למד ושינן ברצינות הראויה.
בשבתות נהגה המשפחה לטייל בשדות המשק ובטבע.
ב-1962 ספגה המשפחה מהלומה כבדה בנפול הבן גדעון בתאונת אימוני טיס.
בדצמבר 1977 נפטר האב משה-פריץ.
ב-1952 עבר הלל לכיתה א'. באותה תקופה התרחש הפילוג במשק ובתנועה הקיבוצית, במהלכו היו עימותים חריפים בין החברים וגם בין הילדים.
כיתתו של הלל קטנה והם קלטו ילדי חוץ רבים. החינוך שקיבלו היה בעיקר לאהבת הארץ והטבע.
בכיתה י' עברו הילדים לשכבת הנעורים וקלטו חברת נוער גדולה מרומניה ומפולניה.
בכיתה י"א צורפו לכיתה ילדים מחפציבה, משדה נחום ומגברעם. חבורה גדולה זו המשיכה ביחד עד לסיום בית הספר.
משפחת בר שדה, שקיימה שגרה של ארוחות מנחה, קלטה במאור פנים את חבריו לכיתה, ילדי החוץ, שנהג להביא בשעות אחר הצהריים. שגרה זו נמשכה גם בשנות שירותו הצבאי, כשבא הביתה בסופי שבוע ובחופשות.
עם תום הלימודים התגייס הלל לצבא ושירת עד סוף 1965. לאחר השחרור נשלח לקיבוץ יראון, לשנת עזרה ושם תפסה אותו מלחמת ששת הימים עם תקופת ההמתנה שלפניה. במהלך המלחמה נלחם בגדה המערבית ואחר כך ברמת הגולן.
הלל לא הרבה לדבר אך היה לו הומור ייקי, לא עוקצני, בו תיבל את דבריו, הומור שהקל לא פעם לעבור מצבים קשים. היה סגור ולא אהב שיתערבו בענייניו.
ב-1968 חזר הביתה והתחיל לעבוד בפרדס במסגרת גיוס הצעירים לשנתיים עבודה בענפים במצוקה. ב-1970 החל לעבוד בפלדות כאיש אחזקה וכאיש ייצור בפרויקטים שפלדות עסקה בהם.
ב-1971 גויס ל-3 חודשים ע"י מזכירות הקיבוץ המאוחד כמלווה חברתי לקיבוץ נחל ים, שהוחזק ע"י נחלאים ועמד בפני פירוק. משם חזר לפלדות.
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. הלל גויס ונלחם ברמת הגולן.
ב-1975 יצא לשנת חופש, גר בתל אביב ועבד כמאבטח בנמל התעופה. בתקופה זו הכיר את ענת.
ב-1976 נישאו הלל וענת והשניים בנו את ביתם בעין חרוד. הלל חזר לפלדות.
ב-1980 יצא הלל ללמוד הנדסאות במדרשת רופין במשך שנתיים וחצי. כשחזר עבד במשק חום ותחזוקה עד 1986, אחר כך עבר לעבוד בדיקם, בניהול ייצור ואחזקה.
נולדו לענת ולו 4 ילדים: לימור, אלעד, יסמין וירדן. הלל היה אבא מסור, הלך לדוג עם הילדים ובילה אתם על מגרשי הכדורסל, יצא עמם לטיולים וטיפח את הקשר עם אחיו הצעיר עמרי ועם משפחתו. אהב את נוף העמק הנשקף מהגלבוע וביטא זאת באמרו לענת: "תראי את הנוף הנהדר ואת הילדים היפים שלנו - מה עוד חסר לנו בחיים?"
בעבודה נהג כייקה: בדייקנות, בחריצות ובאחריות, לא יכול לסבול שמחפפים. היה ישר ואמין.
ב-1989 התגלה אצלו גידול בעין. הלל עבר סדרת טיפולים וניתוח וכאילו יצא מזה. קיווה לחיים שלווים וטובים בחיק המשפחה המאושרת שהקים עם ענת. שבע שנים נשא את המחלה, טיפולים אשפוזים, התאוששות, הרבה אופטימיות, מאבק עיקש עד הרגע האחרון.
נפטר כשמשפחתו וחבריו הקרובים מקיפים את מיטתו בביתו אשר אהב, והוא בן 50 בלבד.
השאיר אחריו את אמו, דבורה, אשתו ענת וילדיהם: לימור, אלעד, יסמין וירדן.
יהא זכרו ברוך.