אידה ריינשטיין

אביה סחר בעצים והאם עסקה בחינוך הבנות ואחזקת הבית. ההורים דאגו שאידה תקבל חינוך טוב ואידה אכן סיימה לימודים בגימנסיה.

ב-1938 נישאה אידה לשמעון ריינשטיין ועברה לגור עם משפחתו.

ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם, נולד הבן הבכור, ראובן, לשמחת ההורים, הסבים והסבתות.

ב-1941 פלשו הגרמנים לרומניה. המשפחה גורשה למחנה ריכוז בעיר מורפה שבאוקראינה. במחנה נספו אביה של אידה ו-3 מאחיותיה. באותה שנה נולד הבן השני, גדעון, שניספה בגיל שנתיים.

עם גמר המלחמה, לאחר 5 שנים במחנה הריכוז, חזרה המשפחה הביתה לחוטין והחלה בהכנות לעלייה לארץ ישראל. 

ב-1946 יצאו לדרך הארוכה ונעצרו בקונסטנצה, שם, ב-1947, נולד יוסי. 

ב-1948, בעזרתו של אבא נאור, גיסה של אידה, שהיה שליח ברומניה, יצאו ארצה בספינה "פאן יורק" כשעל סיפונה 8000 עולים, ביניהם גם אביו של שמעון. הספינה נתפסה ע"י הבריטים והעולים גורשו לקפריסין. בקפריסין שהו כחודשיים. למשפחות עם ילדים קטנים אפשרו לצאת וכך, בזכות יוסי הפעוט הגיעו בספינה "קדמה" לחיפה ומשם ישר לעין חרוד, אל אחותה של אידה, ניוסיה.

ניוסיה קיבלה את המשפחה בשמחה ופינתה להם את דירתה לשנה בעוברה לגור בצריף.

בעין חרוד השתלבה אידה בטיפול בתינוקות ואחר כך עבדה כמטפלת במשך 12 שנים בבית הספר, בחברת הילדים של כיתות ה' עד ט'. בתפקיד זה התחבבה מאוד על הילדים, השתדלה להנעים להם ולמלא את כל מחסורם, בלב חם ובפתיחות רבה כלפי כל אחד ואחת מהילדים.

אידה אהבה לטייל. ב-1950 השתתפה בטיול לגליל, עברה ברגל את שבילי הגליל והתעניינה בכל מקום בסיפורים שסופרו עליו.

ב-1961 נסעה עם שמעון לארה"ב לביקור אחיו של שמעון ומאוד נהנתה והתרשמה מהטיולים הרבים.

בשנות ה-60 עבדה אידה בחדר האוכל, אחר כך במחסן הבגדים ולבסוף ב"תחביב" עם לאה בן צבי.

אידה זכתה לשמוח בנישואי הבנים והולדת הנכדות.

ב-1978 חלתה אידה. השתדלה להתגבר על כאביה ולהתמיד בעבודתה כפי יכולתה. כשגברה מחלתה טיפלה בה שרה עץ חיים במסירות רבה, עד שעברה אידה לחדרי החולים, שם טיפל בה הצוות הרפואי והסיעודי. בשנה האחרונה סבלה מאוד ממחלתה שממנה לא התאוששה.

44 שנים חיו אידה ושמעון חיים יפים, עברו ביחד בכל הצרות והשמחות שפקדו אותם.

בת 70 הייתה אידה במותה. יהי זכרה ברוך לעד.