שולמית חדשי

האב, יצחק קוקסו, היה דור רביעי למתיישבי "נהר טוב", שאבותיהם גורשו מליטא. היה לו משק חקלאי קטן והוא עסק גם במסחר בסוסים. האם, רבקה באה מהמושבה "יפה נהר" שבאותו האזור. 

ב-1925, בגיל 11, עלתה ארצה עם הוריה אחרי ששלושת האחים הבוגרים עלו לארץ כבר ב-1920.

ההורים והילדים הצעירים הצטרפו לעין חרוד. 

את שנות ההתבגרות ובית הספר עברה בעין חרוד, בתחילה ליד המעיין, עם כל ההווי שהתפתח אז.

ב-1931 סיימה את בית הספר ויצאה במסגרת הנוער העובד לעזרה בקיבוץ נען. חזרה לעין חרוד ויצאה שוב ב-1934 לעזרת קיבוץ שער הנגב, שם הכירה את חיים חדשי. בתקופה זו עבדה בעיקר בחקלאות - בגן הירק  ובמשתלה.

לעין חרוד, שבה עם חיים ב-1940, החלה לעבוד בבתי ילדים והתמידה בכך לאורך 24 שנים. אחר כך עבדה כמטפלת בילדי החוץ ב"פנימיה" ומשם עברה לעבוד בחדרי חולים במשך 12 שנים.

עבודת האדמה הייתה כסם חיים בעורקיה. ליד דירתה תמיד טיפחה גינה לתפארת. בשנותיה האחרונות עבדה במחסן הילדים וב"תחביב".

כל השנים הייתה שולמית המובילה בבית וניהלה אותו תמיד לפי האידיאלים שעליהם גדלה - העבודה והמשפחה, אלה הדברים שעמדו במרכז עולמה. נולדו לה ולחיים: שאול, עפרה, שמואליק ומיכלי.

ב-1968 התחילו הילדים להתחתן ובמהרה נולדו הנכדים. זכתה ל-18 נכדים ולנינה אחת.

מהמחלה סבלה שנים רבות בשקט, דגלה בדעה שלא צריך לדבר על מחלות אלא לעסוק בדברים חיוביים. כל ימיה הייתה עסוקה ופעלתנית, תמיד יוזמת ועמלה, רקחה, בישלה והמציאה מאכלים וכיבוד, יצרה בית חם גם לילדי הפנימיה שבהם טיפלה ויצרה קשרים גם עם הוריהם.

כחצי שנה לפני מותה התפרצה מחלתה בעוצמה ומאז הדרדר מצבה הבריאותי וסיבלה היה רב. בימים האחרונים הבינה המשפחה כי אין לה מרפא. שמרה על צלילות דעת וזיכרונה המצוין פעל עד ליומה האחרון. בגיל 81 נפטרה ונגאלה מייסוריה.

יהא זכרה ברוך.