יעקב נטל

אחרי בית הספר היסודי נשלח יעקב ללמוד בגימנסיה העברית של קראקוב. בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער הציונית "עקיבא" וכרבים מחבריו החל חולם על עלייה לארץ ישראל.

לאחר ליל הבדולח בגרמניה הגיעו פליטים לקראקוב ונדלקה נורת אזהרה במשפחה. הוחלט לשלוח את יעקב לצרפת כדי שישתלם בתעשיית הנייר הרחק מהאנטישמיות שגאתה בפולין. אבל יעקב החליט לעלות לארץ. ההורים נכנעו. האם נסעה לארץ להכין את הקרקע ורשמה את יעקב לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

ב-1937, בגיל 16, הגיע יעקב עם קבוצת נערים מהנוער הציוני למקווה, שם התבלט כספורטאי, בעיקר כשחיין מצוין, הוכיח כושר הסתגלות מהיר ולאחר כשנה נעשה "אחד מהחבר'ה."

הימים ימי המאורעות. הנערים השתתפו בשמירה ובאימונים ואחרי שנה התקבלו ל"הגנה" בטקס סודי.

בחופש הגדול ב-1933 נסע לפולין לבקר את המשפחה. כשחזר פרצה מלחמת העולם השנייה. 

כחודש אחר כך הגיע אביו, שנסע בעקבות הבן לוודא שהוא בסדר, ולא הצליח לחזור כי הגבולות נסגרו. זמן קצר הצליחו לשמור דרך הצלב האדום על קשר עם המשפחה, עד שנותק. האם והבת נספו עם כל יהודי קראקוב.

ב-1940, עם סיום לימודיו במקווה, מצא עבודה חקלאית בראשון לציון ואחר כך כגנן בבית ילדים ברמת גן. בסופי שבוע עבר אימונים ונשלח לקורס מ"כים. הוא התגייס לפלמ"ח לפלוגה של אורי יפה. עסק בעיקר בהדרכה ושהה במשמר העמק, שם אימנו בריטים וישראלים את אנשי הפלמ"ח לקראת אפשרות של פלישה גרמנית לארץ. למד להפעיל "ברן" (מקלע כבד) ואחר כך אימן אחרים. כשהוקמה פלוגה ד', הועבר אליה כמפקד מחלקה, שם קלט מעין חרוד את אוריאלה מלץ וארי אתר. השתתף בפעולות נגד הבריטים, ביניהן פיצוץ משטרת סידני-עלי ופעולה נגד משמר החופים בכפר ויתקין.

תוך הפעילות הביטחונית, נישאו יעקב ואוריאלה. ב-1946 נולדה הבת ענת.

ב"שבת השחורה" נפצע תוך התנגדותו לבריטים, נכלא עם חברי עין חרוד בעתלית וברפיח. הם  שוחררו לאחר כחודש וחצי.