גרשום סלע

האב, פרנק, ניהל בית מרזח וחוות לולים רחוקה. בשני המקומות עבדו הילדים מגיל צעיר. לבית הספר ולחינוך לא ניתנה חשיבות רבה.

כשסיים את השירות ב-1955, חזר לבית הספר ויחד עם הנערים והנערות סיים את לימודי התיכון.

כאוטודידקט לא פסק מלימודים מכל הבא ליד: מוזיקה, ספרות, פילוסופיה, היסטוריה, תנ"ך, תיאטרון. בשנים אלה עבד במוסכים ובעסקי דלא ניידי, שיחק בתיאטראות שונים, ניהל מסעדות בתיאטרון, בעיקר בניו יורק סיטי.

תוך חיפוש עצמי והתנגדות גדולה לדת הקתולית שבה גדל, הגיע לקהילה היהודית הקונסרבטיבית בעיר מגוריו, למד ועבד במשך שנה וחצי והתגייר בגיל 39.

כיהודי החליט שעליו לקיים את מצוות העלייה לישראל וכך עשה ב-1974. קליטתו בארץ הייתה קשה, בעיקר בגלל קשיי שפה והסתגלות לתרבות. לפרנסתו עסק בעבודה באטליז, בצילומי פרסומת ובמשחק בשיעורי האנגלית ששודרו בטלוויזיה החינוכית.

ב-1977 הצטרף אל רותי בעין חרוד.

הקמת המשפחה והולדת הילדים שירלי ובן היו בעיניו המשך של הברכה שירדה עליו עם הגיור. כך הרגיש עצמו כיהודי שלם ומאושר. התערותו בחברה בקיבוץ לא הייתה קלה, בעיקר בגלל קשיי השפה, כשהרגיש שלא מבינים אותו, או נלחץ מכך שלא הבין אחרים.

גרשום העסיק את עצמו בתחביבים: תחילה בציור, ואחר כך בכתיבת ספר על מניעת התאבדות, נושא שהעסיק אותו כל חייו בגלל התאבדותה של אמו. הוא השתתף בחוג של אנשי האזור, שכותבים באנגלית. חיבר סיפורים קצרים שרובם הומוריסטיים ונהנה מאוד.

בעין חרוד עבד בפלחה, בנגריה, ובקיטור, שם השקיע מחשבה ובהכנסת ייעול, סדר וחיסכון.

גרשום היה אדם אופטימי. למרות מצבו הגופני, ראה עצמו אדם בריא. גם אחרי הניתוח הקשה באוקטובר האחרון, שנעשה בעקבות מחלת הסרטן, הפתיע את הרופאים באופטימיות שלו שעזרה להחלמתו המהירה. אולם טרם הספיק להתאושש, לא הרפו ממנו המחלות, עד שהוכרע.

בן 64 היה במותו. יהא זכרו ברוך.