חיים חדשי
ח' טבת תרע"ד - י"ז סיון תשנ"ז
6.1.1914 - 22.6.1997
חיים נולד בהונגריה על גבול רומניה בעיר סיביו, בשם ניקולאי-יחיאל-מיכאל-חיים נוי. כשעלה ארצה החליף את שם משפחתו ל-חדשי כי רצה לשמור על הפירוש המילולי של השם בעברית.
אביו היה מורה ב"חדר". כשהיה האב חולה, החליפו חיים בהוראה כבר מגיל 5, שכן ידע קרוא וכתוב בעברית ואת התפילות והברכות. אמו הייתה עקרת בית. בשנים קשות פתחה מסעדה כשרה לאורחים במרחצאות המלח החמים באזור, שהיה אתר נופש והבראה.
המשפחה הייתה דתית והאב היה מחשובי הקהילה.
עד כיתה ה' למד חיים ב"חדר" עם יהודים. אחר כך למד בבית ספר עם גויים וסבל מאוד מאנטישמיות מצד הילדים והמורים. האנטישמיות הייתה הסיבה לעזיבתו את בית הספר בגיל 14 כדי ללמוד מקצוע ולעלות לארץ ישראל.
פעילות ציונית לא הייתה בעיר, אך יום אחד הגיע מווינה טדי קולק והשמיע את בשורות הציונות. הוא הביא את קופסאות הקרן הקיימת לישראל כדי לאסוף כסף לקניית אדמות המולדת. אחריו הגיעו שליחי תנועת "בני עקיבא", שסיפרו על הארץ ועל הקיבוצים, שבהם "חיים כמו אחים" וזה הלהיב את חיים הצעיר.
חיים התקבל ללימודי נגרות וכשקיבל תעודת סיום יצא להכשרה בחווה חקלאית למשך 4 שנים וחצי.
ב-1936 עלה ארצה. התחנה הראשונה הייתה בית העולים בחיפה, שם קיבלו בול דואר כדי לשלוח מכתב הביתה, וכרטיס אוטובוס לנסיעה לגדרה, אל פלוגת הקיבוץ. בקיבוץ גרו באוהלים. לצריף חדר האוכל היה גג רעפים בלי תקרה. עבודה הייתה בשפע. כסף לא היה, כולם קיבלו מהקיבוץ מיטת ברזל ושק ריק שמילאו בקש ועליו ישנו - 4 בחורים באוהל. קיבלו גם מנורת נפט לתאורה. המקלחת מפח. עם השפה לא הייתה בעיה כי עברית ידע מהבית, אבל היה לחיים קושי עם העבודה הפיזית בטוריה. עזר לו ה"יחד" - 8 הבחורים שבאו יחד אתו.
אחרי חודש של עבודה בפרדס, התנדב חיים לעבוד בסדום. הנסיעה לים המלח הייתה בליווי הצבא הבריטי. נסעו לבית הערבה ומשם בסירה שטו לסדום. השיט הראשון היה לחיים חוויה מרשימה: שטו בעת השקיעה, מצדה נראתה בעולה באש והים היה אדום. לסדום הגיעו בחצות בליל ירח מלא, הים ריצד בגלי כסף. תוך זמן קצר הפך חיים למנהל הנגרייה. מאז הרגיש כישראלי.
ואז הגיעה לפלוגה קבוצת חברים מעין חרוד, ביניהם שולמית, שניגשה אליו כדי שיתקן עבורה מסגרת לתמונה. כך, מבקשה לבקשה נוצר הקשר ביניהם. ב-1940 הגיעו לעין חרוד ונישאו.
בעין חרוד עבד חיים בנגריה. ב-1948 גויס כמורה לנגרות בבית הספר למשך 18 שנים.
ב-1965 לקח על עצמו את עבודות הנגרות בבית ציזלינג שזה עתה הוקם.
ב-1968, אחרי מלחמת ששת הימים, ירד לעזרת קיבוץ אילות למשך 9 חודשים. בשובו למשק עבר הסבה מקצועית והיה לכורך ספרים בספריה וכענף מיוחד המעורר סיפוק.
חיים ושולמית הקימו משפחה לתפארת עם הילדים שאול, עפרה, שמואליק ומיכלי, שנישאו והביאו עם הנכדים הרבה נחת.
ב-1994 נפטרה שולמית וחיים עבר לבית חרוב. תחילה הקפיד לעבוד יומיום ב"תחביב", אך עם הזמן התרופפה בריאותו עד שבחודשים האחרונים לחייו תקשר בקושי עם הסביבה.
נזכור את חיים בערכים שהקנה לילדיו, לנכדיו ולתלמידיו.