ישראל אודם

במלחמת העולם הראשונה, כשהיה בן 6-7, התייתמו 3 הבנים: ישראל, משה ואהרון, משני הוריהם. תחילה גדלו בבית סבם, מרדכי, ואחר כך בבית יתומים.

ישראל למד בבית ספר ממשלתי ובבית ספר ערב עברי. 

ב-1922 עלו 3 האחים ארצה בקבוצה של 120 ילדים יתומים, ביוזמתו ובארגונו של ישראל בלקינד, מאנשי ביל"ו. תחנתו הראשונה בארץ הייתה חפציבה ליד חדרה, בה שאף בלקינד להקים את "קרית ספר" שלו, במטרה לחנך ילדים יהודיים לעבודת האדמה.

משם עבר ללמוד בבית המדרש למורים "המזרחי" בירושלים, אך בשאיפתו להיות חקלאי משכיל, הצליח להתקבל למקווה ישראל, שם הצטיין בלימודיו וסיימם ב-1927. עבד בפרדסי השרון  והשתתף בכיבוש העבודה העברית בקבלנות ובשתלנות.

בתחילת שנות ה-30 נישא לשולמית מטביוב מכפר תבור. בנתניה נולדו הבת עפרה ב-1933, הבן מיכאל ב-1935 והבן הצעיר, מנחם ב-1937. האם שולמית נפטרה בלידתה זו.

עפרה ומיכאל עברו לגור אצל דוד שאול ודודה רחל, אחותה של שולמית, שגידלו אותם כילדיהם. מנחם התינוק גדל בבית יתומים של ויצ"ו בירושלים, כשהדוד משה רובין מלווה את גידולו. בגיל שנתיים עבר לביתה של סבתא דינה, אִמהּ של שולמית.

ישראל, שהתקשה להתמודד עם האבל, הגביר את עיסוקו בגרפולוגיה, שבה התעניין מילדותו.

ב-1944 התחתן ישראל עם בתיה גלוברמן, חברת עין חרוד, והמשפחה המפוזרת התאחדה בעין חרוד. ישראל עבד במטעים ואחר כך במשך יותר מ-30 שנים, כשומר לילה ב"תנובה" תל יוסף. בעבודותיו אלה שילב ישראל את פעילותו בגרפולוגיה, ערך מחקרים ופרסם ספרים בתחום.

במלחמת יום הכיפורים נפל מנחם ברמת הגולן, בהשאירו אחריו את אשתו ציפי ואת בתו הדס.

ב-1975 נפטרה בתיה ממחלת הסרטן. בראשית שנות ה-80 התקשר ישראל עם רחל אלפרין.

המשפחה והגרפולוגיה היו הציר המרכזי של חייו. לכל אורך חייו - כיתום, כאלמן וכאב שכול - לא איבד את טעם החיים ואת תפיסת עולמו האופטימית. באורח אינטואיטיבי, בלימוד עצמי, בשקדנות חקר, העמיק ובנה את "תורת הפוטנציות" שלו להסתגלות קיומית, תורה הבוחנת את טיב הסתגלותו של האדם לחיים ונשענת על ממצאים מן הכתב - תורה גרפולוגית ייחודית בקנה מידה בינלאומי, שהלכה והתפשטה בקרב הגרפולוגים בארץ ואף נלמדת באוניברסיטאות.

הכתיבה הייתה טעם חייו. ישראל הוציא לאור 15 ספרי עיון ומחקר, שהאחרון בהם יצא לאור בחודש האחרון לחייו, ועוד נשאר במגירתו חומר רב לספרים נוספים. כמעיין המתגבר היה, תמיד בעיצומו של תהליך יצירה. הוא נפטר על כיסא עבודתו מול המחשב, על סף שנתו ה-90.

תהא נשמתו צרורה בתוכנו.