רינה משי
נולדתי ב-ארבעה עשר בנובמבר שנת 1928 בווינה,
להורי בת שבע (לוטה), ויעקב ספודק.
היינו שלוש בנות במשפחה ואני האחות הקטנה.
הורי היו ממעמד זעיר בורגני אמיד, בעלי הבית
שבו גם היתה לנו חנות לבגדי נשים. בווינה חיה כל משפחת אמי ובכל יום ראשון נערך
מפגש עם כל ענפי המשפחה.
משפחת אבי נשארה ברובה בפולין.
בביתנו דיברו גרמנית ואידיש והבית היה מסורתי –
הקפידו על כשרות, על שמירת השבת וחגגנו בפאר את כל חגי ישראל.
באפריל שנת 1938, סיפחה גרמניה את אוסטריה, מה
שנקרא – האנשלוס. הורי התכוונו לעזוב את אוסטריה והצליחו לקבל סרטיפיקט. אמא כבר
הכינה את החפצים למשלוח לפלשתינה, אבל זמן קצר אחרי האנשלוס עצרו הגרמנים יהודים
ושלחו אותם למחנות הריכוז – דכאו ובוכנוואלד. גם אבי נאסר והאירוניה היתה, ששוחרר
אחרי "ליל הבדולח", כי לא היה במחנות די מקום לקלוט את האסירים החדשים.
חליתי בסקרלנטינה והייתי בהסגר עם אמא באחד
מחדרי הבית. בליל הבדולח, כשנכנסו הפורעים
לביתנו הזהירה אותם שלא ייכנסו לחדרי מחשש להידבקות, אך הם פרצו את הדלת ושדדו
את הבית.
בסוף דצמבר 1938 יצאנו לדרכנו לארץ.
הגענו לתל אביב ואני נכנסתי לכיתה ד'.
בכיתה ה' הצטרפתי לקן צפון של השומר הצעיר שהיה
בדיזנגוף, קרוב לביתי. בין חברי לתנועה היו יענקל'ה אגמון, דני קרוון, דן קדר ועמיקם
גורביץ. כשגדלנו השתלבנו במסגרת ההגנה, היינו יוצאים למסעות ולאימונים.
למדתי בסמינר לוינסקי, הייתי בין מייסדי קן
השומר הצעיר בחולון, הדרכתי בתנועה ובסיום הלימודים עבדתי בהנהגה הראשית של
התנועה.
השתתפתי במשלחת של התנועה לפסטיבל הנוער
בבודפסט בשנת 1949. במשלחת היתה גם קבוצת רקדנים מההתיישבות העובדת ובהם מיכה משי,
שם התחיל הקשר ביני לבין מיכה.
בקיץ 1950 נישאנו והחלטנו להקים את ביתנו בעין
חרוד. במשך השנים התרחבה המשפחה שלנו ונולדו ילדינו - מירי ונועם יעל ובני.
בעין חרוד התחלתי את דרכי בחינוך. בימים האלה
התחילה הווית הפילוג, שהיתה קשה במיוחד בבית הספר – חלק מהכיתות הוקצו למאוחד וחלק
לאיחוד וילדי האיחוד טענו שאני מפלה לטובה את ילדי המאוחד. בשנות הששים החלו לבנות
בית ספר עצמאי. ריכזתי אותו שנתיים. במשך שנות ההוראה יצאתי ללימודי הומניסטיקה
באורנים והרחבתי דעת באוניברסיטת תל אביב בתחום הספרות וההיסטוריה.
פרק בעבודתי החינוכית היה הקמת חדר העיון של
בית הספר המשותף, לאחר שעברנו אליו. כאן יצרתי מפגש פורה עם מורים והכרתי תלמידים
מכיתות שונות. למדתי ספרנות ובצד חדר העיון לימדתי אזרחות ואת נושא השואה בכיתות
י"א ו-י"ב.
בשנת 1990 יצאתי לפולין עם קבוצת תלמידים בני
כיתות י"א מקיבוצים שונים. המסע היה עבורי חווייה חזקה מאוד.
עבדתי בתחום החינוך לאורך 50 שנה ובסיומן
הצטרפתי לעבודה בארכיון המשק, שם ערכתי ראיונות ביוגרפיים עם חברים.
במשך שנות חיי בעין חרוד הייתי מזכירה וחברה
בוועדות רבות – מוועדת חברה, דירות, מזכירות, מינויים ועד וועדת חברים.
היו בחיי חוויות בטיולים לחו"ל עם מיכה,
חזרתי לבקר בעיר הולדתי ווינה, אבל כף רגלי לא דרכה בגרמניה.
רינה זכתה לשלושה עשר נכדים ולשנים עשר נינים.
נזכור את רינה כמי היתה מעורה במערכות החברתיות
במשק, ותרמה להעשרת חיי החינוך והתרבות בעין חרוד.