ישעיהו סתוי

ילדותו עברה עליו בחיק הטבע, בין שדות מוריקים, יערות, כרי דשא, עצי-פרי וציוץ ציפורים.

עם תום מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לגור בעיירה גרייבו - משפחה ענפה, בעיקר מצד האם לבית רמבה, שהייתה מפוזרת על פני ערים ועיירות בפולניה.

האם חיה-שרה הייתה "א יידישע מאמע", העניקה הרבה חום ואהבה, דאגה למחסורם של גוזליה בתנאי מצוקה קשים. האב, אדם פשוט, ירא שמים קנאי, שומר מצוות ומסורת, התפרנס בקושי מעבודות שונות, לכן עזרה האם בפרנסה. בכוחות משותפים כלכלו את המשפחה.

עד גיל 11 למד ב"חדר" חומש, רש"י וקצת נביאים וכתובים, וכן קרוא וכתוב ביידיש. ב-1920 נוסד בעיירה בית ספר "תרבות", אליו הלך למרות התנגדות אביו, שהעמיד תנאי, שהבן ימשיך ללכת אתו כל בוקר לבית המדרש, ללמוד משניות. הסב, אבי האם, שכנע את האב שאם הבן "ייצא לתרבות רעה", יתפקר, מוטב שיהיה "גוי" משכיל ולא "גוי" בור ועם הארץ.

לעין חרוד הגיע בספטמבר 1935, על פי החלטת מזכירות הקיבוץ המאוחד, במגמה לרכז פה עולים חלוצים היודעים את מלאכת הדפוס, כדי שיהוו גרעין לעובדים קבועים בדפוס הקיבוץ. למחרת בואו לעין חרוד התחיל לעבוד בבית הדפוס בתחושה שעובדי הדפוס נחשבו פחות מהחקלאים. טבנקין עודד אותם: "מהי עין חרוד? לא עוד פינה אחת, אלא מרכז יהודי!...שרפו את ספרינו בעולם ואנחנו חייבים עכשיו להדפיס ספרים עבריים רבים בעיר ובכפר. גם בקיבוץ יכול להיות פועל דפוס שותף למעשה בראשית". בהדרגה גדל מספר עובדי הדפוס והגיע ל-26 פועלים, חברי עין חרוד ותל יוסף והפך להוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, בו הודפסו ביטאונים של הקיבוץ, ספרי לימוד וקריאה, עלונים מחתרתיים של הפלמ"ח, ניירות מזויפים לצרכי העלייה הבלתי לגלית (בלילות), יומני עין חרוד ועוד. 20 שנה פעל בית הדפוס בעין חרוד. עם הפילוג שותק המפעל החלוצי הזה. 

בעין חרוד הכיר את חווקה והם נישאו. ב-1939 נולד בנם הבכור אפרים. אחריו נולדו אמנון ב-1944 והבת רבקהל'ה ב-1948. אחרי קום המדינה עיברת ישעיהו את שם משפחתו מסטבינסקי לסתווי ובשם זה נקרא כל שנותיו בעין חרוד.

סתווי היה פעיל בחיי התרבות של עין חרוד, כישרונו בציור התבלט כשכתב ועיטר מודעות חגיגיות והקים תפאורות להצגות. במשך שנים ארוכות ארגן את כרטיסי החג לישיבה בסדר פסח והיה האחראי לכרטיסי הופעות בבית ציזלינג. כתב פיליטונים רבים ביומני עין חרוד. 

בשנים האחרונות חלה ועבר להתגורר בבית חרוב. חוש הראייה וכושר התנועה אבדו לו. המשפחה החמה עטפה אותו ותמכה בו ככל יכולתה עד שעצם את עיניו לנצח בגיל 89, משאיר אחריו את חווקה ושלושת ילדיהם הנשואים, נכדים ונינים.

יהא זכרו ברוך.