שיינדלה ניצן
י"ג אדר ב' תרע"ג - כ"ו ניסן תשנ"ח
22.3.1913 - 22.4.1998
שינדלה נולדה ב-1913 בעיירה פלונסק להוריה: רבקה-בלה ויצחק כהן, אחות לשני אחים בוגרים: משה ויוסף, ולשני אחים צעירים ממנה: טוביה ויצחק.
אביה היה צורף ואמהּ ניהלה חנות מכולת. האחים הגדולים עזרו בחנות בשעות שאחרי הלימודים.
אביה נפטר כשהייתה בת 4 וסבא וסבתא לקחו אותה אליהם. הסב, יקותיאל כהן, היה דמות מיוחדת של יהודי דתי למדן וביתו היה מלא ספרי קודש. הוא היה הדמות הדומיננטית בבית, אך לא כפה על שיינדלה להתפלל, רצה שמילוי המצוות יבוא מתוכה.
בגיל 7 התחילה שיינדלה ללמוד בבית הספר הכללי, בו חוותה אנטישמיות. הלימודים היו בפולנית, אך בבית דיברו יידיש. היא הצטרפה לתנועת נוער ציונית, השומר הצעיר, שם, בפעולות למדו על ארץ ישראל.
בגיל 14, עם סיום בית הספר העממי, נפטר לפתע הסב. לזמן קצר חזרה שיינדלה לבית אמהּ. התנאים היו קשים ואז שלחו הדודים שהיו כבר בארץ לשיינדלה סרטיפיקט כדי שתוכל להצטרף אליהם. שיינדלה בת ה-15 נסעה לבדה במשך שבועיים והגיעה ב-1929 לחיפה ומשם - ישר לעין חרוד, אל הדוד שלמה לבקוביץ'-לביא. למרות שקיבלו אותה יפה, הייתה ההסתגלות קשה - לא ידעה עברית, המגורים בצריפי פח, החום והיתושים, העבודה לאחר שעות הלימודים והגעגועים למשפחה שנשארה בפולניה. היא חלתה בקדחת ונחלשה מאוד.
כעבור שנה נפטרה הדודה רחל, אשתו של שלמה ושיינדלה הפכה למעין אם לשלושת הילדים הפעוטים: ירובעל, הלל ואילנה.
עם תחילת המאורעות החל המעבר של הקיבוץ מהמעיין שלרגלי הגלבוע אל נקודת הקבע בגבעת קומי. תחילה עברו הילדים וההורים ביקרו אותם, עד שנבנה היישוב על הגבעה.
בגיל 16 התחילה שיינדלה לעבוד יום מלא במשתלה ואהבה את העבודה. בערבים למדו שעתיים, שוחחו עם המורים חיים שפרוני ומשה כרמי, שליוו אותם גם במשך היום, אכלו אתם ולמעשה היו גם מורים וגם מטפלות. חוויה מיוחדת היו קבלות השבת עם ילדי בית הספר הצעירים, שהדליקו נרות, קראו חיבורים שכתבו ולבסוף התכבדו בעוגה - מצרך מיוחד לשבתות וחגים.
בראשית שנות ה-30 יצאה שיינדלה לשנת חופש במטרה להכיר את החיים מחוץ לקיבוץ. עבדה בחיפה בבית ילדים של יהודים פליטי גרמניה. מחיפה עברה לכפר הנוער בן שמן, שם עבדה בחדר האוכל ואחר כך בפרדסים. היה עליה להצטיין כדי שבעלי הפרדס יעסיקו אותה. לתקופה קצרה שבה לחיפה ואז התבקשה לחזור לעין חרוד.
בעין חרוד רצתה לחזור לעבודה במשתלה, אך בגלל הניסיון שרכשה בעבודה עם ילדים, נשלחה לעבוד כמטפלת בבתי הילדים.
בתקופה זו התחדש הקשר שלה עם נחום ניצן (קוּקסוֹ), שהחל עוד לפני צאתה לשנת חופש, וכעבור שנתיים, ב-1937, התחתנו. ב-1939 נולד הבן הבכור, רזי. ב-1943 נולדה הבת, רחל, שנקראה על שמה של הדודה רחל, שנפטרה בדמי ימיה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות למדו כולם להשתמש בנשק והבחורות יצאו עם הגברים לשמירה.
ימי המלחמה היו קשים. חברים רבים התגייסו ונלחמו בכל החזיתות. במשק למדו לחיות בצמצום, לשמור בלילות ולעבוד בימים, כשכל הזמן מלווה אותם הדאגה ללוחמים.
במלחמה נפלו שני בניו של הדוד שלמה: ירובעל בקרב על הגלבוע והלל בקרב על כפר דרום.
ב-1951 נולדה הבת הצעירה, הלה, שנקראה על שם הלל.
במשך כל השנים עבדה שיינדלה בטיפול בילדים. תוך כדי כך למדה פסיכולוגיה של ילדים.
ב-1963 התחתן רזי עם שולה והשמחה הייתה גדולה. נולדו הנכדות הראשונות. אחריו נישאו גם הבנות ושיינדלה זכתה ב-12 נכדים, שאליהם הייתה קשורה מאוד.
בשנים האחרונות עבדה שיינדלה במחסן הבגדים. זכתה להשתתף בנישואיהן של שתי נכדותיה הבכורות ואף לחבוק 6 נינים.
מחלה פתאומית תקפה את שיינדלה מיד אחרי יום הולדתה ה-85. היא נאבקה בה במשך שלושה שבועות, מאבק שסימל יותר מכול את אהבת החיים שלה, עד שנפטרה.
יהא זכרה ברוך.