בינה לבנון-טננבאום
י"א שבט תר"צ - כ"ב אב תשנ"ח
9.2.1930 - 14.8.1998
בינה, בת שושנה והלל לבנון, נולדה בליל חורף גשום בעין חרוד ליד המעיין, אחות צעירה לנפתלי בן ה-3. חיים שפרוני הציע לקרוא לה בינה, לזכר הסב בנימין.
בהיותה בת שנתיים נפטר בחטף אביה הלל, כשקיבל שנת חופש מתיאטרון "האוהל" כדי לעבוד במשק. בינה זכרה את הטיולים לגבעת קומי ולמעיין חרוד עם אביה ועם נפתלי.
לאחר שנה באה לעין חרוד הסבתא רחל יסוד, שסייעה לשושנה להעניק לילדים ילדות טבעית ומאושרת וגם זיכתה אותם במשפחה ענפה בארץ. בינה עלתה כפורחת - ילדה יפהפה.
בגיל נעורים חלתה בינה ונותקה מהבית לתקופות ממושכות, אך עם בני כיתתה, מחזור י' של בית הספר, המשיכה לטפח קשרים לאורך השנים, יוזמת מפגשי מחזור ומקליטה שיחות עם חבריה, כדי לנצור ימים טובים בעין חרוד של פעם שכה אהבה.
במשק עבדה במשתלה, כמטפלת בגיל נעורים ואחר כך במחסן הבגדים.
ב-1963 נישאה בינה לשמואל טננבוים, איש קשר בצי הסוחר, שחי באילת. נולד להם בן, יהודהל'ה, שנפטר באִבּוֹ. ב-1965 הגיחה קרן אור לחייה - נולדה הבת אורה - מקור לגאווה, שמחה וטעם החיים.
ב-1969, אחרי שהתפרקה המשפחה, שבה בינה עם אורה לעין חרוד. נפתלי, שמגיל 5 קיבל אחריות של גבר וליווה אותה בכל תחנות חייה, חזר עם טוני וילדיו לדאוג ולטפל בבינה, שראתה בילדיו ובנכדיו את ילדיה, מעניקה להם אהבה ומתנות, כדרך שנהגה לתת לידידיה.
נישואיה של אורה עם ברוס והולדתה של הנכדה דיאנה, מילאו אותה אושר גדול.
כאשר פשט הסרטן בגופה, העלימה זאת מנפתלי כדי לא להכביד עליו בחוליו. ב-1993 נפטר נפתלי.
למרות החולי המכרסם והלב שנחלש, המשיכה בינה לעבור בתחנות קבועות ברחבי המשק תוך שמירה מתמדת על הופעתה המוקפדת, מוצאת ביומיום את הנקודות המרגשות והמשמעותיות עבורה.
ביום שישי, יום קיץ לוהט, בשקט מפתיע, ללא הכנה וללא סבל מתמשך נוסף, הסתלקה בינה.
בינה, שגורל חייה נקב לה תשעה קבין של כאב וסבל, שהתהלכה בתוכנו שנים רבות בנוכחות גדולה ורוגשת, הצליחה להציל לעצמה את תמצית הטוב מעולמה הפגוע ולבנות מהשברים תמונות עם אור, וכך נפרדה מאתנו לנצח.
יהא זכרה ברוך.