אסתר דנצקר

הבית, בעיירה קטנה בפולניה, היה דתי, עני, נושם מסורת ונאמנות יהודית. כבת בכורה עזרה אסתר הרבה מאוד בעבודות הבית. המשפחה חייתה בצפיפות אך באווירה חמה ואוהבת.

בגלל המצוקה לא זכתה אסתר להשכלה ראויה שאליה שאפה. בבית הספר העברי בעיירה לא ניתן לה ללמוד והיא נאלצה ללכת לבית הספר הגויי החינמי. את כל השכלתה רכשה לאחר מכן באוניברסיטת החיים. היה לה צימאון שלא ידע רוויה ויכולת לקלוט, לתפוס, ללמוד.

בגיל 16 עזבה את הבית והלכה להכשרת "החלוץ הצעיר" בווילנה, שם הוכשרו צעירים לחיי הגשמה בארץ בתנאים קשים, ברעב, מחסור וצפיפות. בהכשרה פגשה אסתר את יעקב דנצקר. לארץ הגיעו כזוג נשוי, ב-1939 בספינה "טייגר היל".

ב-1941 נולדה בתם הבכורה, יהודית. מיד לאחר מכן גויס יעקב לצבא הבריטי כבעל מקצוע. אסתר נשארה לבד עם התינוקת לתקופה שנמשכה 4 שנים. חבריה הטובים באותה תקופה היו טובה ומשה נגרי ושושנה ופרץ קלינגבייל.

בתקופה זו החלה אסתר לעבוד ב"תנובה". במקרים רבים, כשחזרה מאוחר מהעבודה מצאה את הבת אצל שושנה ופרץ. עם הולדתה של אוריאלה עברה המשפחה ל"חדר עם מרפסת" בבית. ה"מרפסת" שימשה כחדר ילדים. ב-1950 נולדה הבת השלישית, נחמה.

בתקופת הפילוג נוצר קרע חברתי עמוק ופוצע. אסתר, בעלת השקפה חלוצית עוד מ"החלוץ", נשארה מתוך אידאולוגיה בקיבוץ המאוחד. היא ויעקב נאלצו להשלים עם הפרידה מחבריהם שעברו ל"איחוד". אסתר הייתה הדמות הדומיננטית במשפחה. הריהוט בבית היה כולו מעשה ידי יעקב, כשהתכנון ברובו נעשה ע"י אסתר.

בשנות הפילוג נשלחה אסתר ללמוד בסמינר "אפעל". נהגה להשתתף בכל חוגי ההשכלה בעין חרוד, בהרצאות ובימי עיון - לא החמיצה אף אחד מהם. בלטה בקשב שלה, בהתמדתה ובערנותה.

בעבודתה ב"תנובה" עשתה אסתר חיל. התחילה כשוטפת צלוחיות והגיעה למומחיות כעובדת מעבדה. שאלה, חקרה ולמדה. למדה גם מבנותיה ותמיד דרבנה אותן להישגים גבוהים בלימודים. כשנערכה ב"תנובה" החתמה על ספרי "עם עובד", הזדרזה לחתום כדי שתמיד יהיו ספרים בבית.

כשסיימה את עבודתה ב"תנובה" בחרה לעבוד ב"כריכייה", שם נדרשו קפדנות ודיוק, סדר וקרבה לספרים - תמיד נמשכה לספרים, קראה הרבה ולמדה מהם.

כשהייתה אסתר בת 54 נפטר יעקב מדום לב. על אסתר עברה תקופה קשה. מצאה נחמה בנישואיה של אוריאלה בלונדון ושנה אחר כך, נישואיה של יהודית בעין חרוד. שיא אושרה היה כשנולדו הנכדים, שהיו קשורים אליה מאוד.

ב-1994, בגיל 78, התגלתה אצלה מחלת הסרטן. במשך כ-3 שנים ליוותה אותה נחמה במחלתה בביתה היפה והמטופח. שתיהן השתדלו לשמור על אורח חיים קבוע ומסודר. אסתר עשתה הכל כדי לא להכביד, לא לנדנד ולהטריד, נמנעה מכל דרישה מיותרת ומוגזמת. הייתה צנועה. אהבה שחברים באו לבקרה, אהבה שהבית פתוח לכל הבא. לא התלוננה למרות הכאב והסבל שאצרה בתוכה.

הייתה אמא נהדרת שניהלה בית חם וטוב. השאירה במשפחתה חלל גדול ועצוב.

יהא זכרה ברוך.