איטה אלברטון

איטה נולדה באחוזה משפחתית בשם סקריהיצ'ין שבפולין, סמוך לגבול רוסיה, לאמהּ חנה רוטנברג ולאביה מרדכי וילנסקי. בגיל שנה עלתה ארצה עם אמה לאחר שאביה נאלץ להימלט לארגנטינה בגלל פעילותו הציונית. 

איטה גדלה כבת יחידה "במשפחה חד-הורית", ועברה תחנות רבות בילדותה בצד אמה הגננת, עד שהשתקעו בשכונת בורוכוב. שם עברו עליה ימי נעוריה, ומשם יצאה לסמינר למורות ע"ש לוינסקי.

ההוראה הביאה אותה לעין-חרוד, בה, ב-1947, בנתה את ביתה עם אבשלום אלברטון, כאן נולדו שלושת ילדיהם: יעל הבכורה, ב-1948, מיכל ב-1950 ואלי ב-1956. מחלתו של אלי בן הזקונים, קבעה מכאן ואילך את סדר היום המשפחתי ואת מרכז תשומת לבהּ ועיסוקה של איטה.

ב-1955 יצאה איטה לשנת השתלמות בסמינר הקיבוצים, אותה הקדישה בעיקר להוראת הטבע.

שנים רבות עסקה איטה בהוראה בכיתות היסוד, כשתחומי התמחותה הם: טבע, תנ"ך, ספרות וידיעת הארץ. 

בשנות ה-60 קיבלה איטה על עצמה חינוך של בני חברת נוער ששולבה בבית הספר ככיתה ט' מקבילה. הוראת ילדים בוגרים הייתה ניסיון שדרש ממנה מאמץ נוסף, אך היא נהנתה מהאתגר וזכתה להצלחה ולהערכת התלמידים. היא יצאה עמם לטיולים, טיפלה בבעיותיהם ועזרה בקליטתם.

בשנות ה-70 עזבה איטה את ההוראה בבית הספר לטובת הוראה באולפן לעברית. מטרתה, מעבר ללימוד השפה, הייתה להכיר להם את ישראל ואת הקיבוץ. לאחר שנים רבות של הוראה באולפן לעברית, התבקשה ללמד בסמינר "אורנים" בקורס מיוחד למורי אולפנים.

ב-1971, לאחר שירותה הצבאי, נישאה בתה, מיכל, למיכה פיכמן במרום הגולן. בנובמבר 1972 נהרג מיכה בהפגזה סורית על מרום הגולן. מיכל שהייתה בהיריון חזרה לעין חרוד וכאן נולדה בתה, מילי. איטה הפכה לסבתא ועזרה רבות בגידול הנכדה. נכד שני נולד עם היוולדו של אוֹרי, בן ליעל.

בשנותיה האחרונות לימדה איטה עולים מרוסיה במסגרת "בית ראשון במולדת". השפה והתרבות שהביאו אתם הזכירו לה את בית אמהּ. היא אף חזרה לנגן בפסנתר בסיפוק ובהנאה.

איטה אהבה את ההוראה, אהבה מוזיקה ואמנות, שירה וספרות.

נפטרה לאחר ניתוח. בת 77 במותה.

השאירה שתי בנות – יעל ומיכל, בן – אלי, את נכדתה, מילי ואת נכדהּ, אוֹרי.

יהא זכרה ברוך.