חנוך סיבירסקי
כ"ז תשרי תרע"ג - כ"ב אייר תש"ס
8.10.1912 - 27.5.2000
חנוך (היינץ) נולד להוריו דוד-יואל וגולדה סיבירסקי ב-1912 בעיר קלן, גרמניה, הצעיר מארבעה ילדים: הרמן, שרה ורגינה.
בהיותו בן 8 נסע אביו לקנדה והשאיר את האם להתמודד לבד עם גידול הילדים הצעירים. חנוך גדל במוסדות ילדים ולמד בבתי ספר של הקהילה היהודית.
בגיל נעורים התוודע דרך חברים לתנועת נוער ציונית, הצטרף אליה וצעד זה שינה את כל חייו. הציונות וההגשמה היו עבורו לא רק פתרון לאומי אלא גם פתרון אישי.
ב-1933 עלה לארץ כחלוץ, הצטרף לעין חרוד ונישא לשרה רודר, שהגיעה כחלוצה מפולניה. בעין חרוד בנו השניים את ביתם ובו נולדו ילדיהם: ראובן, נימה, אורי ואלון.
חנוך עבד בפרדס, בכרם, במספוא ובבית הדפוס. שנים ארוכות עבד כנהג משאית בקואופרטיב בית שאן חרוד. אחר כך עבד במכבסה ובקיטור.
בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב חנוך לשרת במשטרת הנוטרים היהודיים כ"גפיר". נטל חלק חשוב ומכריע בשחרור העולים העצורים במחנה המעצר עתלית, בפעולה נועזת של הפלמ"ח. זה היה אירוע בעל משמעות עילאית בחייו.
חנוך אהב לשיר. ניגן בגיטרה ובחליל והִשרה אהבה זו על כל משפחתו והסובבים אותו. אהב לקרוא, אך רוב הזמן המשיך לקרוא בשפת אמו, בגרמנית. כמורשת מתרבות גרמניה הביא עמו תחביב נוסף - הספורט ופיתוח הגוף. מספר שנים היה אחראי על צריף הספורט בעין חרוד.
את המשפחה פקדו משברים: הנכד האהוב, גיא, נספה בתאונת דרכים. שרה אשתו חלתה והוא סעד אותה וטיפל בה שנים ארוכות. בנו, אורי, נפטר מאסתמה בשנות ה-40 לחייו. המשברים גרמו לו צער עמוק, אך לא שברו אותו. חנוך סעד את בני משפחתו וחברים רבים בחוליים ובצערם, בגלוי ובצנעה.
השנתיים האחרונות, מאז חלה, עברו עליו בייסורים. הוא ייחל שקיצו יגיע ללא כאב ונתן לכך ביטוי בכל עת. נפטר בשבת, כ"ב באייר תש"ס בביתו ובמיטתו.
חנוך זכה להקים משפחה ענפה - 14 נכדים ו-16 נינים.
יהא זכרו ברוך.