שרה ארז
כ"ה אייר תרפ"ב - י' טבת תשס"א
12.5.1922 - 5.1.2001
שרה נולדה בעיר חיפה ב-1922, להוריה חיה ויעקב אומני, כבת הצעירה במשפחה.
אביה, שדם טטרי זרם בעורקיו, נולד בבסרביה, באחוזה כפרית שאביו חכר וניהל, שם גידל עם אשתו את 12 הבנים הגברתנים והעזים שנולדו להם. יעקב, שהיה העדין מבין האחים, שודך לחיה היפהפייה, שהוריה מילטו מקישינייב רגע לפני פרוץ הפרעות.
יעקב וחיה גידלו את שלושת ילדיהם - מרים, שרה וטוביה - אך בגלל המאורעות הקשים בגולה בחרו בציונות. הם עלו ארצה ב-1913. בזמן המלחמה הוגלו למצרים, חזרו לארץ ב-1922 והשתקעו בחיפה.
שנות ילדותה של שרה עברו עליה בשכונת נשר - ילדות משוחררת ובית ספר נפלא.
בגיל ההתבגרות הצטרפה שרה לנוער העובד והייתה מדריכה ופעילה בו. יצאה להכשרה בראשון לציון ושם צורפה קבוצת ההכשרה שלה לקבוצת בוגרי עליית הנוער מגבעת ברנר, שיועדו להתיישבות ברביבים. בין חברי עליית הנוער היה גם צבי ארז ולאחר תקופת חברות נישאו השניים. מירה, הבת הבכורה, נולדה ב-1943 ברביבים - הבת השלישית שנולדה ביישוב הצעיר.
ערב מלחמת העצמאות פינו מרביבים את הנשים והילדים. בעין חרוד חיו מרים, אחותה הבכורה של שרה, עם משפחתה ועם הוריה. בהמלצתה של מרים החליטו בעין חרוד לקלוט את המשפחה הצעירה וקיבוץ רביבים אישר זאת. שרה וצבי הגיעו לעין חרוד ב-1948 ומספר חודשים אח"כ נולדה ורד.
זוהר, הצעירה בבנות, נולדה ב-1954.
ב-1949 יצאה שרה ללימודים בסמינר עליית הנוער בבית הכרם בירושלים. עם שובה מהלימודים קיבלה על עצמה להיות המחנכת של חברת נוער ט'. מאז ולמשך שנים רבות הייתה שרה מורה למקצועות ההומניסטיקה בעין חרוד. מדי פעם יצאה להשתלמויות בסמינר אורנים, באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
בעין חרוד ביימה שרה הצגות רבות בכישרון רב - בחגי מחזור, במסיבות בר-מצווה, ובחגי המשק.
שרה הייתה מורה אהובה ומחנכת שקשרה קשרים חמים וחזקים עם חניכיה. חושיה הדרמטיים והתלהבותה סחפו והעשירו את התלמידים בידע וביכולת להזדהות ולהפנים את התוכן. כיתות שחינכה קלטו ילדי חוץ וקבוצות מקיבוצים אחרים. שרה הייתה מעורבת בכל נפשה בחינוכם - מורה לחיים!
עם חזרתן של כיתות ההמשך לבית הספר המשותף, חזרה עמם שרה כמורה ומחנכת והמשיכה ללמד עד לשנת 1975.
ב-1972 חלה צבי ונפטר לאחר זמן קצר. הייתה זו שנת מפנה בחייה. בצד השמחות עם נישואי מירה וגדי, הולדת ילדיהם ונישואי ורד עם איתמר, הגיעו גם האסונות.
ב-1973, במלחמת יום הכיפורים, נפל גדי. שרה נרתמה כולה לעזרת מירה בגידול הנכדים איתי ודורון.
ב-1976 יצאה שרה לעבוד בארכיון התנועה בסמינר אפעל. גולת הכותרת של עבודתה המסורה הייתה חיבור מונוגרפיה על חייו של דוד רמז, שראתה אור ב-1977, והפכה לעבודת התזה שלה לתואר מ.א. מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
שרה התמידה בסמינר עד 1998, כשהיא מחלקת את זמנה בין הארכיון באפעל לארכיון בעין חרוד.
כשחלתה זוהר, גייסה שרה את כל כוחותיה, עם ההומור והאירוניה, ניצבה כסלע איתן ותומך לכל המשפחה. זוהר נפטרה במרחשוון תשנ"א, נובמבר 1990.
מה שלא ביטאה שרה בקול, ביטאה בכתיבה - שירים של כאב, של תהייה, של התמודדות ועצב כבד.
לבה של שרה לא עמד בנטל ונחלש. היא נשלחה לניתוח לב פתוח, אופטימית כהרגלה תמיד.
הניתוח הצליח וראשית השיקום הבטיחה טובות. שרה נשארה חיובית ביחסה לחיים. אולם האומץ והעקשנות לא עזרו הפעם, ושרה נלקחה לאט ובייסורים ממשפחתה האוהבת, מבנותיה מירה וורד ומעשרת נכדיה, מחתניה ומידידיה הרבים והיא בת 79.
תהא נשמתה צרורה בינינו, החיים.