חסר רכיב

עובד (עבד) מיכאלי

עובד (עבד) מיכאלי
י"ד חשוון תרפ"ג - ב' אדר תשס"א
15.11.1921 - 25.2.2001
עובד, בכינויו "עַבּד", נולד ב-1921 בקישינייב, רומניה, בן בכור לשרה וליצחק מיכאלי.
ההורים, ציונים נלהבים, עשו בדרך חתחתים את דרכם לארץ, השתלבו בגדוד העבודה והגיעו לעין חרוד שליד המעיין ב-1925, שם מצאו בניהם עובד ושֵם (ג'ים) ילדוּת מאושרת ורבת עניין.
עבד סיים את בית הספר במחזור ג' ובמשך שנים עבר סבב ענפים חקלאיים: ברפת, בפלחה, בדיר, בפרדס ובמטעים.
עם בני גילו בעין חרוד, יצא לאימונים במסגרת ההגנה (1939). ב-1941 הצטרף לפלמ"ח, השתתף בהורדת מעפילים לחוף ובהשגת רכש ונשק. עבר קורס מ"מ (1945) ודרך שירותו בפלמ"ח התקדם עד לקורס מג"דים, שעבר במסגרת מילואים.
במלחמת העצמאות השתתף בקרבות חטיבת הראל לשחרור ירושלים ונפצע קשה בקרב קטמון.
ב-1951 השתתף בקרב תל-מוטילה ובאחזקת המשלטים. במלחמת יום הכיפורים שימש כקצין קישור בחטיבה 9. השתתף בהסבתה לחטיבת שריון ושירת בה עד לשנת 1976.
ב-1946, בשרתו כמ"מ בפלמ"ח ברמת דוד, התחתן עבד עם שולמית (מיתה) בן שחר. כשהשתחרר מהצבא עברה המשפחה לעין חרוד עם הבת יעל, שנולדה ב-1948. בעין חרוד נולדו הבנות ענת ותמר.
בשנים 1956-1958 יצאה המשפחה לשליחות "החלוץ הצעיר" בפרס, כדי להכשיר יהודים לעלייה לארץ.
בשנים 1971-1973 למד בקורס הגבוה באפעל, אך את עיקר ידיעותיו צבר בכוחות עצמו, כאוטודידקט צמא דעת וממוקד בתחומי ידע מוגדרים.
עבד עסק באמנות ובכתיבה: ניגן במפוחית, כתב, צייר ופיסל - נתן ביטוי להזדהותו ולגעגועיו לימי החלוצים הראשונים, לכיבוש העבודה בארץ ולקרבות מלחמת העצמאות, שיחזר וכתב את תולדותיהם ואת הישגיהם. 
לאחר מות בתו הצעירה, תמר, וזמן קצר אחריה מותה של מיתה, היטה עבד את אפיק עשייתו ויצירתו אל פינת החי, לבניין ולהעשרה של כל המתרחש בה - יזם, תכנן, יצר ובנה למען הילדים פינות קסם ולימוד לטיפוח יחסם כלפי בעלי החיים, הטבע, הדמיון והאסתטיקה.
לקראת חג ה-50 של עין חרוד הקים עבד את פינת הראשונים ובה השקיע את מרצו ואת כוחו בשאיפה להחיות ולהמחיש את ראשית העבודה בעמק. עבד בדייקנות על פרטי הפרטים כדי להקנות לימי העבר את האותנטיות והיופי שעיצבו הווית חיים גדולה בעבר. עבד אסף מכונות חקלאיות מקוריות, שיחזר פינות עבודה, חלם על העתקת עין חרוד שליד המעיין אל הישוב הקיים. בכוח עקשנותו והתמדתו זכה להגשים חלק גדול מרעיונותיו בחורשת הפקנים.
עבד היה אדם בעל סגנון מיוחד, מקוריות והומור משלו, אביר ילקוט הכזבים ופרקי הווי ופולקלור במשק - עוד בחייו נכרכו סביבו סיפורי דמיון ואגדה, כשאמרותיו ועלילותיו מתגלגלות בסיפורי עין חרוד ובין רעיו ברחבי הארץ. 
לאורך כל חייו היווה עבד עם ארבעת אחיו, חבורה מיוחדת ומקור מרתק ותומך למשפחתו, לבנותיו ולנכדיו, שעבורם היה פשוט "סבּד".
השאיר חלל בנוף חיינו. יהא זכרו ברוך.

חסר רכיב