דב כספי

בבית דיברו גרמנית ויידיש. דוב נולד כבד שמיעה. בהיותו בן 4 עברה המשפחה למינכן. 

במלחמת העולם הראשונה גויס האב ועול גידולם של דוב ושתי אחיותיו נפל על האם. זמן קצר לאחר המלחמה נפטרה האם משחפת. האב נשא אישה שנייה. האחיות עברו לקרובי משפחה ודוב נשאר עם אביו שעבר לנירנברג. דוב למד ב"חדר", אח"כ למד 8 שנים בבית ספר עממי ומשם נשלח לבית ספר מקצועי ללמוד צבעות ופקידות. בשנים מאוחרות השלים את השכלתו בקורסים שונים.

ב-1934 נפטר אביו. דוב עבר לגור בבית "החלוץ" בנירנברג ועבר שם הכשרה חקלאית. תוך עבודה בחקלאות ולימוד עברית התכונן דוב לעלייתו ארצה.

ב-1937 עלה בדרך בלתי לגלית כתייר לארץ. מחיפה לעין חרוד הגיע ברכבת העמק והצטרף אל חבריו מההכשרה. לדבריו, הוא נקלט מהר.

בשנותיו הראשונות בעין חרוד עבד דוב כצבע ולאחר כמה שנים הציעו לו לעבוד במאפייה וגם שם עבד מספר שנים. יום אחד הציעו לו לעבוד בנוי - עבודה שהוא אהב מאוד והיה לו עניין בה. היה אחראי על הגינון במלון.

לאחר תקופה קצרה במשק נשלח דוב לקורס לחרשים בחיפה, ללימוד עברית וקריאת שפתיים . כדי לחסוך בהוצאות, התגורר דוב ביגור ושילם את הוצאותיו בעבודה חלקית. כשלא נמצא לו חדר ביגור, הביא עמו את האוהל שהביא מחו"ל ובו גר. 

כשחיים אתר נפטר עבר דוב לעבוד במשכן לאמנות באופן ממוסד ביחד עם עפרון וורנר שום. 

דוב התפתח, התעמק בגישתו המיוחדת לאמנות והיה נכון לעסוק בכל מה שנדרש במשכן, עד אחרית ימיו. בהומור הגדיר את עצמו כ"מיידשן פיר אלעס" - "עוזרת בכל דבר". ואכן השתלב בתחומים שונים בעבודות המשכן, שהיה לו כבית.

כך גם במשק לקח על עצמו עבודות שונות: נדד עם הפטיפון ועם צרור תקליטים לכל מקום ובכל שעה שהתבקש להשמיע מוזיקה - למסיבות ילדי הגן, לריקודי עם בלילות שבת וכיו"ב. שם עצמו אחראי לשלטי שמות הנפטרים בבית העלמין ולמחדש הצבע של הכתוב על המצבות. חילק באחריות ומתוך יחס עיתונים ועזר לחברים נזקקים. 

אסף ספרי אמנות, תקליטים, וטיפח את חדרו באמצעים צנועים ובטעם רב.

את מקור יחסו העמוק לאמנות, לצבע וליופי, קשר בחוויות הילדות הקשה. דוב הרבה לבקר במוזיאונים כי באמנות מצא ניחומים ופיצוי, ספג מהאמנות ותרם לה.

דוב, שלא נישא ולא העמיד צאצאים, שמר על קשר חם והדוק עם אחותו הצעירה בקיבוץ נען ועם משפחתה - ילדיה ונכדיה. עם אחותו הבכורה, שהיגרה לפנמה, נשמר הקשר, אבל פחות.

בעין חרוד היה דוב אדם אהוב ומוערך, היה איש יקר, צנוע ואצילי. 

יהא זכרו ברוך.