שושנה נחמני

במלחמת העולם הראשונה גויס אביה ואמהּ ניהלה את החנות המשפחתית לצרכי סנדלרות. העוזרת הכפרית של המשפחה לימדה את הבנות (א) לא להתייאש במצבים קשים (ב) לדאוג שתמיד יהיה אוכל למשפחה. העוזרת סובבה עם הבנות בכפרים כדי להביא אוכל. בסיום המלחמה חכרה האם חלקת אדמה קטנה, בה גידלה ירקות ובשוליה זרעה פרחי נוי. מכאן אהבתה של שושנה לפרחים.

שושנה ו-4 אחיותיה למדו בבית ספר נוצרי. שנות ילדותה ונערותה זכורות לה כשנים מאושרות.

רק עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה החלו לחוש אנטישמיות והבנות עברו ללמוד בבית ספר יהודי.

כשגם מצבה הכלכלי של המשפחה הדרדר, נשלחה שושנה לפריז לעבוד כמטפלת בבנה של משפחה יהודית. שם למדה צרפתית והתיידדה עם קבוצת צעירים יהודים שברחו מגרמניה ושאפו לעלות ארצה. בצרפת התקבלה להכשרה באלזס דרך "החלוץ", הכירה את חנן ברגר והם נישאו בחתונה יפה שארגנה להם הקהילה.

ב-1935 עלו חנן ושושנה לארץ. הם ביקשו להצטרף לקיבוץ "ייקי" וכך הגיעו לקיבוץ שער הנגב - כפר סאלד היום - ששכן ליד גדרה. תחילה גרו באוהלים ועבדו בחקלאות אצל איכרי הסביבה. למרות התנאים הקשים היו מאושרים. 

כשהייתה שושנה בחודש השישי להריונה נהרג חנן בתאונת עבודה במחצבת גדרה. עברו עליה ימים קשים אבל היא מצאה נחמה בילד שייוולד לה.

כשהחלו צירי הלידה בזמן מאורעות 1936, צעדה שושנה ברגל מהקיבוץ לרופא בגדרה, בליווי 2 בחורים חמושים. הלידה הייתה קשה והתינוק, יורם, חלה מאוד. התנאים בשער הנגב הקשו על החלמתו ומשפחה מגדרה לקחה אותם לגור אתה כדי שיהיו נגישים לרופא.