חנה (חנהל'ה) טבנקין

חנהל'ה נולדה ב-1924 בתל אביב להוריה אווה ויצחק טבנקין, כבת הטיפוחים של המשפחה, אחרי שני אחיה, משהל'ה ויוספל'ה ולפני אחיה, אהוביה.

חנהל'ה סיימה את לימודיה בבית הספר בעין חרוד במחזור ו', כתלמידה מצטיינת וסקרנית שגם ניגנה בפסנתר. עם סיום לימודיה בחרה לעבוד ברפת. רוב שנותיה עבדה כרפתנית מקצועית, מסורה ואחראית. תוך כדי עבודתה ברפת טיפלה באווה, אִמהּ, שהייתה חולת לב. במות האם, עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייסה חנהל'ה כאחות בבית חולים צבאי.

כאשר השתחררה שבה לרפת, השתתפה בסמינר החצי שנתי באפעל ובקורס למרכזי משק שהתקיים בעין-חרוד.

זמן קצר עבדה חנהל'ה במפעל "פלדות" בריתוך. בין השאר ייצרה אבוסים לרפת.

ב-1960 למדה ארכיטקטורה בטכניון. בתקופה זו הכירה את יהושע גבעוני מאלונים והתקשרה עמו.

עם סיום לימודיה עבדה כארכיטקטית, תכננה את מרפאת השיניים במשק, אך בעיקר עסקה בתכנון בנייה מחוץ לעין-חרוד. 

לאחר פטירתו של יהושע, נכנס לחייה מנחם שרפמן, שהיה שותפה לחיים עד ליום מותה. 

בשנות ה-70 שילבה חנהל'ה את עבודתה ברפת עם פעילות בתכנון בנייה בהתיישבות ביהודה ושומרון. בהמשך לאידיאולוגיה של אביה, יצחק טבנקין, הייתה בין הלוחמים למען ארץ ישראל השלמה והצטרפה למאבק נגד פינוי סיני. 

שימשה בתפקיד סדרנית עבודה ובשנים האחרונות הייתה חברת ועדת התכנון של עין חרוד.

לאורך כל חייה תפקדה חנהל'ה כעמוד התווך של המשפחה, תומכת בחולים ועוזרת כדודה מסורה בגידולם של הילדים שנולדו לאחיה ובהמשך - בטיפול בנכדיהם. 

הייתה נאמנה למשפחתה, לערכיה ולעקרונותיה, נאמנה לעין חרוד ולרפת, נאמנה בדרכה שלה הייחודית. חייתה את המציאות על פי בחירותיה, מארגנת את מרחב הזמן, שיכיל את משאלותיה ותפקידי החיים שלקחה על עצמה, ליצור חברויות ולשמור עליהן, ותמיד במסירות ללא גבול, בגילוי לב ובנכונות לעזרה. 

בשנים האחרונות יצרה לעצמה עוד משפחה, רק שלה, עם גאנה וילדיה, שעלו מרוסיה והגיעו לעין חרוד במסגרת "בית ראשון במולדת". גאנה הייתה לה כבת וילדיה היו נכדיה ממש. אושרהּ קרן סביב.

עשרות שנים של חליבת לילה ברפת עם הצעירים שיקפו את אי-רצונה להתחשב בקצבי הגיל הכרונולוגיים והביולוגיים. הדיסוננס הזה היה תמים וראשוני, לא קל לפעמים, אך מעורר התפעלות.

כך ניהלה גם את מאבקה האחרון, המאבק על חייה. ביסודיות ובחתירה לדעת הכול על המחלה, על אפשרויות הריפוי, על אלטרנטיבות. המאבק בסרטן, העקשנות והדבקות במטרה, וגם האופטימיות, אפשרו לה להמשיך לחיות על פי תכנית חיים מלאה בחוגים, בנסיעות לחו"ל, בהרפתקאות, שחלקן אולי מנעה מעצמה כשהתמסרה לעזרת אחרים.

חנהל'ה נפטרה ממחלת הסרטן בהיותה בת 79. 

יהא זכרה ברוך בתוכנו.