חיים בוירסקי

הוריו היו אמידים, בעלי חנות גדולה וביתם הגדול שימש מרכז לרבים.

במלחמת העולם הראשונה היגרה המשפחה למוהילב - עיר גדולה ומוגנת, אפילו הצאר הסתתר בה זמן רב. לחיים נשארו זיכרונות וחוויות מתקופה תוססת זו.

הוריו קיווּ שילמד תורה וייעשה רב. חיים למד ב"חדר" ואחרי כן ב"ישיבה", אך ברגע מסוים החליט להפסיק את הכשרתו לרבנות ורשם עצמו לתיכון מקצועי בעיירה כדי ללמוד את המקצוע של חייו - מסגרוּת.

הייתה זו מכה קשה ואכזבה להוריו. נגרם כאב לשני הצדדים, אך חיים היה שלם עם עצמו.

בעיירה היה סניף מרכזי של "החלוץ". סביב הסניף הייתה פעילות ענפה שבה נטל חיים חלק גדול. כשסיים את התיכון התמסר חיים לענייני "החלוץ" ועזר לאביו בחנות. אולי בגלל התפקרותו הוא חש רגשות אשמה ולא יצא להכשרה, למרות החלטתו הנחושה שלאחר נישואיו עם חנה יעלו לארץ בהזדמנות הראשונה.

מספרת חנה: אחרי שחיים ואני נישאנו, היו להורינו תוכניות אחרות. כמקובל במשפחות אמידות, בנו לנו בית גדול בן קומתיים קוסם ומרווח. אך לא הספקנו לגור בו. בזכות פעילותו והתמסרותו של חיים ב"החלוץ" קיבלנו סרטיפיקטים וב-1933 עלינו ארצה.