ורנר שום
י"ב אדר תרע"א - כ"ז טבת תשס"ג
12.3.1911 - 1.1.2003
ורנר נולד בברלין ב-12.3.1911 להוריו אדוארד וטוני שום, כילד רביעי, הצעיר במשפחה. אביו היה אינטלקטואל, איש ספר, שעבד כפקיד בחברה מצליחה. אמו הייתה פסנתרנית, שקיבלה מהוריה כמתנת נישואין פסנתר כנף. הילדים גדלו בבית ספוג תרבות וערכים הומניים אוניברסליים, עם ספריה בת כ-800 כרכים ממיטב הספרות העולמית, עם מוזיקה קאמרית וסולו פסנתר, ועם יציאה לתיאטרון.
עם השנים ירדה המשפחה מנכסיה ועברה לגור בבויטן (כיום בוטום, פולניה) שבשלזיה עילית, שם סיים ורנר את לימודיו בתיכון. שאיפתו הייתה ללמוד רפואה, להצטרף לאחיו ולטר, שלמד כימיה באוניברסיטת ברלין, אך בגלל מחסור בכסף ואח"כ בגלל חוקי הגזע, התחיל לעבוד לפרנסתו בחנות למכשירי חשמל.
ב-1934 הכיר ורנר את מרתה פרטיג, שהייתה ציונית נלהבת. הרומן הזה הפך את ורנר לציוני והוא נרתם לעבודה ב"החלוץ" לצדה של סנטה יוספטל. השתתף בארגון העלייה של בני נוער שנקבצו בהינדבורג, גלייביץ ובויטן והוכשרו לחיי עבודה בארץ. ורנר היה המקשר בין השלטונות הגרמניים להתארגנות בשלזיה עילית, דאג להביא שליחים מהארץ, שמר על הקשר בין ההכשרות וליווה את בני הנוער בצאתם מגרמניה לארץ ישראל.
ביולי 1936 יצא להכשרה בכפר ליד נירנברג. לאחר כשנה עלה לארץ, נשא לאשה את מרתה, שעלתה כשנה וחצי לפניו והפכה ממרתה למלכה. ביולי 1937 הגיע הזוג הצעיר לעין חרוד, שם חיכו לוורנר יוצאי ההכשרה שעלו לפניו.
בעין חרוד היה ורנר "פקק" במשך מספר שנים עד שהוכיח את עצמו כעובד חרוץ, קפדן ואמין והוזמן לעבוד במסגרייה (שהפכה ל"פלדות"), תחילה כרַתָּךְ ואח"כ בהנהלת החשבונות. בצד עבודתו זו קיבל על עצמו ורנר להיות אדמיניסטרטור של הבמה המשותפת, שהיוותה מרכז לפעילות אזורית: תרבותית, אמנותית ותנועתית. מופעים רבים: הצגות, קונצרטים, סרטים ועצרות-עַם התקיימו בה.
ב-1940 נולדה בתו הבכורה, יעל וב-1948 נולדה הבת הצעירה, תמנה, שנקראה על שם טוני, אמו של ורנר, שנספתה בשואה.
ורנר היה החלוץ של מקריני הסרטים בעמק: מ-1943 דאג להביא סרטים מהמרכז לתרבות בתל אביב, להעבירם בין יישובי הסביבה ולהחזירם למרכז. בתפקיד זה נשא עד שנת 1961.
בשנים 1957-1958 נשא ורנר בתפקיד של מרכז הקניות של עין חרוד. המצב הכספי היה בכי רע והיה עליו לתמרן בין הספקים לבין הצרכים הרבים של הקיבוץ ושל החברים.
ב-1959, הציע ציזלינג לוורנר את תפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי של המשכן לאמנות לצד זוסיה עפרון המנהל האמנותי. לוורנר הייתה זו תקופה עשירה בעשייה מגוונת: מפגשים עם אמנים, ניהול התכתבויות באנגלית, גרמנית, צרפתית ועברית, ניהול חשבונות המשכן ודאגה לכל פרט, בסיועו הנאמן של חברו מההכשרה, דב כספי. 25 שנים התמיד ורנר בתפקיד זה.
כפנסיונר קיבל על עצמו ורנר אחריות לחלוקת העיתונים ולחשבונות הטלפון של החברים. בלשכתו הזעירה דאג במסירות גם למשלוח יומני עין חרוד לעוזבי עין חרוד. חברים נהגו לבוא אליו, לשוחח עמו ולשתפו בדאגותיהם. ורנר ידע להאזין.
תפקיד נוסף שלקח על עצמו היה ריכוז ועדת הבריאות, בו נשא שנים רבות בדאגה מסורה לחברים, באמינות, הגינות ודיסקרטיות. לאחר שפרש מתפקיד זה המשיך להיות כתובת לחברים שנזקקו למכשירי שמיעה - הוא דאג להשגת המכשירים, לתיקונם ולהדרכת המשתמשים.
במשך 66 שנותיו בעין חרוד היה ורנר אדם מסור ואחראי, אהוד ומוערך בין החברים.
היה בן זוג מסור למלכה וזכה משתי בנותיו ל-7 נכדים ול-5 נינים.
יהא זכרו צרור בלבנו תמיד.