גרשון לוי

גרשון נולד בכ"ז בתמוז תרע"ב  ה- 10.7.1912  להוריו חנה וזליג גלובצ'ינסקי, בלודג' שבפולין.

הוא למד 7 שנים בבית-ספר יסודי  ושלוש שנים בתיכון מקצועי, והיה חבר מחתרת הנוער הקומוניסטית. 

בשנים 1940-1942 שרת בצבא הפולני. במלחמת העולם השנייה כאשר ברח עם יהודים נוספים מלודג' לסיביר, שם נקראו הצעירים לבדיקות רפואיות, הולבשו מדים ונשלחו לקזחסטן תחת פיקודו של אנדרוס שהיה כפוף לגנרל שיקורסקי, מפקד הבריגדה הפולנית במסגרת הצבא הבריטי. גרשון היה לתותחן, מפעיל הוביצר וקנה עמדה ביחידה. "צבא אנדרוס" עבר דרך  אירן לעיראק, ושם, קרוב לארץ-ישראל גמלה בחיילים ההחלטה להילחם לצד היהודים. בדרך לקרבות באיטליה, הובאה היחידה להתארגנות בגדרה. 3000 חיילי היחידה יצרו קשר עם המוסדות בארץ להכנת הקרקע לתוכנית העריקה. ערב ראש השנה נסעו להתפלל בבית-הכנסת הגדול בתל-אביב ומשם התפזרו לבתי-אזרחים, החליפו את המדים מסרו פרטים לצורך הכנת תעודות זהות ופוזרו במוניות לרחבי הארץ – כך הגיע גרשון לעין-חרוד בשנת 1943 עם שם משפחה חדש – לוי, אותו רשמה בטעות הנערה שמילאה את השאלון האישי, במקום שם המשפחה של אמו לוין שבחר לזהותו החדשה. 

הרושם הראשוני מהמפגש עם עין-חרוד לא היה מלהיב, החום, הדלות והגעגועים השפיעו על 30 חברי הקבוצה  שיצחק מיכאלי ז"ל נקבע להיות לה מדריך. מזכירי המשק - אליעזר בן-עזרא ושושנה פינקלשטיין עשו ככל יכולתם להקל את הקליטה  וחמימות הקליטה שינתה את מצב הרוח. גם קבוצת ה"פולניות" סייעה לזה.

בתוכן  מצא גרשון את צפורה צלניקר שנישאה לו באותה שנה.  

על גורלה של משפחתו שנשארה בפולין לא ידע דבר והנה, דווקא דרך עין-חרוד, איתר את אחותו אירנה שהגיעה ארצה והתגוררה בחיפה. לימים נודע לו כי משפחתו נשלחה מליצץ לאושוויץ בתאריך 29.7.1941.

 גרשון הצטרף כחבר להגנה ובתקופת מלחמת השחרור נילווה לגדוד 13 ולחם עמו בקרבות באזור – כחובש קרבי ומפעיל מרגמה. לאחר מכן עבר לגוש עכו.

שרידים למורשת הקומוניסטית עליה חונך הביא עמו לעין-חרוד כשהיה לפעיל של מפ"ם בעין-חרוד והשתתף מטעמה בסמינר למרכזי סניפים בגבעת חביבה.  

בעין-חרוד חי גרשון חיי עבודה – בתחילה בפלחה, בחד"א, בפרדס, אחר-כך בדפוס כמכונאי-מדפיס של נייר האריזה, אך את עיקר שנות עבודתו עשה בנגרייה. בשנים שאחרי הפילוג הכינה נגריית עין-חרוד את מוצריה בתנאי שכירות בקיבוץ בית-קשת וגרשון היה בין קבוצת הנגרים שהשכימה מדי יום ונסעה כמעט שעה לכל כיוון בטנדר או ג'יפ עמוסים לעייפה לבית-קשת וחזרה. פעם הייתה לטנדר תאונה וגרשון היה בין הפצועים. כאשר  נבנו השכונות הראשונות אחרי הפילוג, היה גרשון בין הנגרים שביצעו את עבודות העץ לבתים החדשים -  משקופים, דלתות וארונות.

גרשון התמיד בעבודתו בנגריה עד שנת 1982, פרק זמן קצר עבד בדיקם ואח"כ  הצטרף לאנשי בית-תחביב בו התמיד לעבוד עד לפני כשנה, מבצע עבודה מקצועית בהשלמת מסגרות לתמונות. בשלוש השנים האחרונות כשהיו זקוקים להשגחה רפואית קבועה, עברו גרשון וציפורה לבית-חרוב. 

גרשון וציפורה גידלו שלושה ילדים בעין-חרוד חנוך, שנקרא על-שם אחיו, יעל ודליה. הם זכו לחבוק 9 נכדים ונכדות ונין,  אך ידעו גם שנות צער וכאב כשנהרג זאב בעלה של דליה במלחמת יום כיפור ולאורך שנות מחלתה הממושכת של יעל עד לפטירתה. 

מחלת הלב קיננה בגרשון שנים ומדי פעם הוזעק לבית-חולים. ביום שישי, לאחר יומיים של כאבי גב חזקים, נעתקה נשימתו. בנט"ן שהוזעק לפנותו לבית-החולים הצליחו להחיותו, אך כוחותיו אזלו.

בשבת בבוקר, ד' באב תשס"ג 2.8.2003, בגיל 91, עצם את עיניו לעד.

יהי זכרו ברוך.