מלכה שום
י"ב ניסן תרע"ג - ט"ו תשרי תשס"ד
19.4.1913 - 11.10.2003
מלכה נולדה בשם מרתה ב-19.4.1913 להוריה אליעזר ואלה פרטיג בעיר ביליץ שבאוסטריה, בת רביעית, הצעירה במשפחתה האמידה. העיר ביליץ (היום ביאלה, פולניה) הייתה פתוחה לרוחות מודרניות וזכתה לאירועי תרבות רבים: הצגות תיאטרון, קונצרטים ותערוכות אמנות.
עם סיום לימודיה בביה"ס היסודי עברה המשפחה לעיר בויטן בשלזיה עילית (כיום בוטום, פולניה). שם הצטרפה מרתה ל"מכבי הצעיר", ארגון ספורט ציוני, השתתפה בתחרויות ספורט והפכה לציונית נלהבת.
הוריה דאגו שכל ארבע הבנות יסיימו בי"ס תיכון וילמדו מקצוע. שתי אחיותיה הגדולות של מרתה למדו ניהול משרד ועבדו בעסק של אביהן עד לנישואיהן. אחותה השלישית למדה אופנה בברלין. ואילו מרתה ידעה בגיל 17 שהיא נועדה להיות גננת. אביה קנטר אותה: "זהו יעודך? כל היום לנגב לילדים את האף?" אבל מרתה התעקשה: היא תהיה גננת בארץ ישראל.
בגיל 20 הוסמכה מרתה כגננת והתחילה לעבוד: בבוקר - כגננת בגן פרטי ואחה"צ - במעון לילדי בי"ס של משפחות עובדים בקהילה היהודית.
ב-1934 הכירה את ורנר שום. הוריה התנגדו לקשר ביניהם כי לוורנר לא היה מקצוע והוא בא ממשפחה עשירה ברוח אך דלה בחומר. אביה של מרתה רכש עבורה כרטיס לאוניית הפאר "תל אביב" כדי שתעלה לארץ ישראל, אל אחותה הבכורה, זלמה, שחייתה בת"א עם בעלה ובנה הקטן. האם ההחלטה לשלוח את הבת הצעירה לפלשתינה, נבעה מהיענות לשאיפתה, או אולי כדי להפריד בינה לוורנר? לפני הפרידה בני הזוג המאוהבים התארסו בסתר.
ב-5.10.1935 הגיעה מרתה לנמל חיפה. מצאה עבודה בפרדסי נס ציונה ואח"כ כגננת פרטית אצל משפחת יעקובסון ברחובות. במשך כשנה וחצי התכתבו מלכה וורנר באינטנסיביות רבה, עד אשר ב-14.6.1937 הגיע ורנר לחיפה. למחרת היום הם נישאו.
שבועיים אחרי-כן, ביולי 1937, הגיעו מלכה וורנר לעין חרוד. מלכה סודרה לעבודה במטבח הזקנים ואח"כ עבדה עם נטלקה בגן כחול.
ב-1940 נולדה הבת הבכורה, יעל. בשנים 1943-1945 למדה מלכה בסמינר הקיבוצים והוכשרה כגננת ארץ ישראלית. כשחזרה עבדה כגננת ב"גן ירוק".
ב-1948 נולדה הבת השנייה, תמנה, שנקראה על שמה של טוני, אמו של ורנר, שנספתה בשואה.
ב-1952, עם הפילוג, פתחה מלכה את "גן חדיש", בו התמידה על 1964. חינכה כגננת דורות של ילדים ויצרה קשרים חמים עם הוריהם.
ב-1965 יצאה להדרכת גננות מטעם ועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד. במשך שנתיים עברה בקיבוצים צעירים ועבדה עם הגננות תוך יצירת קשרים הדוקים עמן.
כשחזרה למשק עבדה בהתמסרות רבה בבית התינוקות, תמכה באימהות צעירות ויצרה להן בית חם ואסתטי. כך במשך 6 שנים, עד שמסיבות בריאות הצטוותה לצאת למקום עבודה שלֵו יותר.
עבדה בהנהלת חשבונות במשך 26 שנים כאחראית לרישום התקציבים. חברים רבים נעזרו בה כדי לברר את חשבונותיהם, ברוח טובה ואוהדת.
בשנים האחרונות נחלשה מאוד בגלל בעיות בליבה. ב-2001 עברה להתגורר בבית חרוב.
בחג הסוכות, 11.10.2003, דמם לבה הטוב. השאירה אחריה שתי בנות, 7 נכדים ו-4 נינים.
יהא זכרה לברכה בינינו.