שרה עץ חיים

שרה נולדה בגרמניה לשושנה (לבית שלגמן) ודוד וולברג, שהגיעו לברלין מעיירה קטנה בפולין.

באוגוסט 1933, עם עלות הנאצים לשלטון, עלתה המשפחה לישראל באנייה "איטליה".  המשפחה גרה שנתיים בדרום תל אביב ולאחר מכן עברה לצפון, לרח' גנסין. לשרה היו שתי אחיות ושני אחים. כשהאם חלתה נפל עול הטיפול בבית ובאח הקטן על הילדים.

לאחר המלחמה נודע כי משפחת האם נספתה באושוויץ וממנה נותר רק אח אחד שהיגר לאנגליה.

שרה למדה בבית הספר תל-נורדוי והמשיכה בתיכון "גאולה". המשפחה חיתה בדוחק וכשהייתה שרה בת  16 הופסקו לימודיה  והיא נאלצה לצאת לעבודה כדי לסייע למשפחה.

כשרצתה שרה להצטרף לתנועת נוער התנגד לכך אביה, אך עם הכרזת המדינה הושבעה שרה ל"הגנה" במחתרת. במלחמת השחרור עבדה שרה בשירות הביטחון והמשיכה בכך עם הקמת המדינה במסגרת צה"ל. בזמן שירותה הכירה שרה את עליזה עץ חיים מעין חרוד.

יום אחד הזמינה עליזה את שרה לחוג את הפסח בעין חרוד. בחג פגשה שרה את מיכאל עץ חיים. הם נישאו ב-24.11.1951. ביולי 1952 נולדה עפרה, בתם הבכורה. שרה עברה מעבודתה כמטפלת בגן הילדים לתפקיד מזכירת פלדות, ובתפקיד זה התמידה 27 שנים.

ב-1965 היו למשפחה כבר שלוש בנות ובן מאומץ, שמואל לונדון.

ב-1971 נבחרה שרה למרכזת התרבות בעין חרוד. תרומתה לחיי התרבות היתה גדולה, בעיקר ביצירת דפוסים וארגון מחסן התרבות.

ב-1972 יצאה שרה לסמינר הדו-שנתי באפעל, אך לאחר שלושה חודשים, עקב משבר ב"פלדות", נקראה לשוב הביתה.

ב-1978, עדיין בפלדות, הצטרפה לוועדת הקשישים, ומ-1979 עד 1991 קיבלה על עצמה להיות אחראית על מערכת הטיפול בקשישים. שרה בנתה את התפקיד מראשית בהיותו חדש בעין חרוד. על התמדתה, מסירותה ויוזמתה בתחום זה קיבלה בשנת 1991 את פרס העבודה ע"ש נמיר.

בשנת 1991 החלה עבודתה בארכיון עין חרוד בה מצאה עניין וסיפוק רב. שרה התמידה בעבודתה זו עד למותה ממחלת הסרטן בהיותה בת 73.

השאירה אחריה את מיכאל,  אישה, את שלוש בנותיה – עפרה, נירית ומור, 9 נכדים ונינה..

יהא זכרה ברוך.