חנה קליין

חנה נולדה ב-1928 בצפון יוגוסלביה (כיום סרביה) בעיירה בצ'קה פלנקה, להוריה פאני וליאו אפשטיין. האב עסק בסחר בנחושת ובעשיית כסתות. המשפחה היתה שומרת מצוות.

בהיותה בת 9 נפטרה האם והאב חלה בשחפת. חנה ואחיה עברו לבית הסבתא. בהיות חנה בת 14 נפטר האב.

מפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד פברואר 1944 חיתה המשפחה בשטח הכיבוש ההונגרי ביוגוסלביה, ואז פלשו לשם הגרמנים, ריכזו את היהודים בבית הכנסת ואחרי איסוף רכושם נשלחו למחנה ריכוז. בזכות היותה תופרת גויסה חנה לתפירת מדים לצבא הגרמני ולאחר מכן עסקה בחיטוי המדים המשומשים. בהתקרב הרוסים נאספו שרידי היהודים ביער, הורידו את הטלאי הצהוב והסתתרו. הרוסים נהגו בהם בברוטאליות והובילום להונגריה, שם מצאה בית חרב וריק. היא לא התייאשה וחיפשה את אחיה שמעון אפשטיין, שאכן התגלה. כדי להצילה מבדידות ורעב השיאו אותה, בהיותה בת 17, לאליעזר קליין, שהיה חייט במקצועו. אליעזר היה ציוני שחיפש דרך לעלות לארץ

ב-3.12.1948 הגיעו חנה, אליעזר ובנם שלמה לחופי הארץ באניית המשא "רייקה" שהובילה בהמות. אחרי שהות במחנה עולים בחדרה, שם עבד אליעזר אצל חייט תמורת גרוש וחצי ליום. עברו לירושלים, שם הכירו חברים מרמת רחל ששכנעו אותם להצטרף לקיבוץ..

ב-1950 נולדו התאומות אסתר ולאה וב-1958 הגיעו לעין חרוד בבקשם חברת גיל מתאימה לבנם, שלמה.

חנה השתלבה מהר בעבודה במטבח, כמצטיינת באפייה. הקימה יחד עם רות זכאי את מפעל הטריקו וכשנסגר הענף עברה לעבוד במתפרה, בה עבדה עד יום הניתוח ממנו לא חזרה.  בחלותה עברה לבית חרוב לאחר שהתאלמנה בשנת 1992.

הניחה אחריה את ילדיה – שלמה, אסתר ולאה, מהם זכתה ל-13 נכדים ול-5 נינים.

מוקפת במשפחה חמה ואוהבת נפטרה חנה והיא בת 76 במותה.