יונה וייל
כ"ח אדר תרע"ד - כ"ו אדר תשס"ה
26.3.1914 - 7.3.2005
יונה נולדה בשנת 1914 בעיר מגדבורג שבגרמניה לחנה ואברהם שטיין, משפחה חמה ומלוכדת, שומרת מסורת, שגידלה 5 ילדים - 3 בנות ו-2 בנים - בחינוך יהודי וחגגה את כל החגים בלוח השנה העברי. הילדים למדו בבי"ס ממלכתי ופעמיים בשבוע אחה"צ קיבלו שיעורי יהדות שהקנו להם ידע בתנ"ך ובעברית.
החיים היו טובים ושלווים, ביחסי שכנות טובה עם הגרמנים. ב-1936 החלו להרגיש את האיום הנאצי והאב התחיל לחפש דרכי יציאה מגרמניה. רותי האחות הבכורה קיבלה סרטיפיקט אך ויתרה עליו לטובת אחותה מרגוט, שהייתה נשואה ורצתה להקים את משפחתה בארץ ישראל.
מפאת מחלתו של האב הצטמצמה הפרנסה ומלחמת הקיום הלכה וקשתה. בליל הבדולח הרסו הנאצים את החנות של המשפחה. האב נלקח לבוכנוואלד וחזר משם לאחר מספר שבועות חולה וחלש.
יונה הייתה קשורה לצבי, שעלה כבר לארץ, והייתה אמורה להצטרף אליו בהזדמנות ראשונה.
בית החלוץ עמד קרוב לביתם ויונה הכירה שם את צבי. היה לה מעניין אתו, היה בעל אופקים רחבים ודעתו נשמעה.
החיים בגרמניה נעשו בלתי אפשריים ורותי עודדת את יונה לצאת להכשרה ליד ברלין. חצי שנה עבדה יונה בשדה. בקבוצה הייתה אווירה טובה, רוח הנעורים גברה על תחושת האסון, המצוקה הכלכלית וקשיי העבודה. יונה השתלבה יפה וחיכתה לעלייה. ב-1939 יצאה ההכשרה בדרך לארץ.
אחרי 4 חודשים של טלטול בים בצפיפות קשה ובחוויות קשות, כולל תאונה שגרמה להתפוצצות הספינה ולמות אחת הנערות, הגיעו לחיפה. הבריטים ניסו למנוע את ירידתם לחוף אך נכנעו לבסוף. העולים הובלו למחנה המעצר בעתלית, משם אספו אותה מרגוט ובעלה לביתם. אחרי זמן קצר הגיעה יונה אל צבי בעין חרוד. כאשר התפנה חדר בצריף הם נישאו ודרך הצלב האדום שלחו הודעה למשפחה בגרמניה. הברכות שקיבלו מהמשפחה היו הקשר האחרון אתם. רותי וההורים נספו באושוויץ. שני האחים, משה והיינץ, הצליחו להגיע לארץ דרך קפריסין.
עשר שנים חיו צבי ויונה מחוץ לעין חרוד, אך צבי התגעגע למשק והם חזרו עם עפרה שנכנסה ישר לכיתה א'. בעין חרוד נולדו עירית ועדנה. בעין חרוד עבדה יונה במלון עם אוטיה, אח"כ עבדה בבתי ילדים, כמטפלת באולפן לעברית, במחסן הנעלה והלבשה, במינימרקט - בכל עבודה השקיעה מטוּבה.
כשצבי חלה, טיפלה בו יונה במסירות רבה.
בשנותיה האחרונות עברה יונה להתגורר בבית חרוב. הייתה אדם חם וחברותי, אהבה את הבריות והבריות אהבו אותה.
יהא זכרה ברוך.
