יצחק פינטל
יצחק פינטל - בן שני להוריו, חסיה ומשה, נולד בעיר וולקוביסק בפולין ב- 1914 בראשית מלחמת העולם הראשונה.
אביו גויס
למלחמה ממנה לא שב. אמו נשארה לשאת בעול גידול הבנים והשתדלה לחנכם ברוח היהדות.
יצחק למד בחדר למרות שלימוד בבית הספר הפולני ניתן חינם. בנעוריו עבר לבית-ספר
"תרבות" היחיד בעיר.
יצחק הצטרף לתנועת השומר הצעיר,
אחת המפלגות הציוניות והלא ציוניות, שהיו אז בעיר. התנועה הציעה לו חיי פעילות וספורט, תחרויות וסקי
בחורף. הוא הצטרף גם כחצוצרן, לתזמורת מכבי-האש והשתתף במצעדים ברחובות.
קשיי הפרנסה אילצו אותו להפסיק את
לימודיו ולרכוש את מקצוע הנגרות.
בשנים 1929 –1934 הורע מצב
היהודים בפולין, ויצחק, כחבריו לא ראה המשך לקיום היהודי בגולה והצטרף לארגון
"החלוץ".
ב ורבה, עיירה באיזור גליציה, ליד
בית חרושת לניסור עצים הוקם קיבוץ הכשרה
אליו גויסו נגרים צעירים מרחבי פולין, וביניהם יצחק בן ה-18.
הפרידה מהבית הייתה קשה. יצחק ידע
כי החיים בקיבוץ ההכשרה יהיו קשים, שההמתנה לעלייה תהיה ממושכת וכי הסיכויים לחזור
לבקר בעירו קלושים.
לאחר תקופה קצרה ב ורבה הועבר ללוצק, אחרי שנבחר
למזכירות האזורית של קיבוצי ההכשרה בחבל ווהלין. בנוסף, הוטל עליו לרכז את מזכירות
"דרור" באזור, תפקיד שדרש ביקורים בקיבוצי ההכרה ובסניפי
"דרור" ואפשר לו להכיר עיירות
רבות בפולין. שנתיים היה בהכשרה, ערב העלייה ארצה, הגיע לביקור משפחה בוולקוביסק. במרכז החלוץ בוורשה ניסו לעכבו לעבודה בסניפי
התנועה, אך צו הגיוס לצבא הפולני ביטל רעיון זה, ובערב מאי בשנת 1935 ליווהו קרובים וידידים לתחנת הרכבת
לוורשה. משם, דרך קונסטנצה, באונייה גדולה אחרי שבוע מצאתו למסע - הגיע יצחק לארץ ישראל ואחרי יומיים בבית-עולים
בבת-גלים הגיע יצחק לעין-חרוד.
שישה שבועות אחר-כך כבר היה ראש
גשר לקבוצה נוספת שהגיעה מפולין, ביניהם גם פרידה.
עין-חרוד, שהייתה בעיצומו של
ויכוח נוקב על קליטת עלייה לא הסבירה פניה לבאים, והתנאים שהציעה להם היו אף
גרועים מהתנאים בקיבוצי ההכשרה.
אך יצחק, משהתגלה מקצועו כנגר,
נקלט מיד בנגריית עיין-חרוד שעיקר תעסוקתה הייתה בנייה לצבא והמשטרה הבריטים,
ולכן היו הנגרים יוצאים לעבודות חוץ ברחבי הארץ תוך סיכון חייהם עקב המאורעות
בארץ.
אירופה הייתה ערב מלחמה אך
בעין-חרוד עצמה, למרות המצב הכלכלי הקשה היו החיים היומיומיים מעניינים ומלאי
תוכן, האספות רבות משתתפים, הרבה ריקודים ושירה וטיולים בשבתות.
עם התקדמות חזית המלחמה התחיל
בארץ גיוס יהודים לצבא הבריטי. בשנת 1942, גויס פינטל ליחידה טכנית לתיקון כלי לחימה ובית-המלאכה שלה במפרץ חיפה.
כך זכה להגיע מדי שבועיים הביתה וללוות את גידולה של עזה בת השנתיים.
ב-1945, הועברה היחידה לאיטליה לנפולי,
ב-1946,יצא בחזרה לעין-חרוד, של
ימי "השבת השחורה".
פינטל נבחר לתפקיד מרכז קניות,
וחווה בתפקידו את חומרת המצב הביטחוני בארץ.
ואז, כשהסתיימה מלחמת השחרור,
הורעו היחסים בתוך משקי הקיבוץ המאוחד, ועין חרוד, "הגדולה והשלמה"
נאלצה להתפלג. בשנות הפילוג היה יצחק מזכיר וניווט את תהליכי חלוקת הרכוש והקמת
בית הספר המקומי. אח"כ היה גזבר ועבר, מתקופה לתקופה, כדבריו, למילוי תפקידים
בתנאים קשים יותר.
ב- 1959 גויס כגזבר קרן הקיבוץ
המאוחד למשך 8 שנים. במקביל נבחר לוועדת הכספים של מרכז הפועל, למזכירות הפועל וגזבר
כינוס הפועל השמיני.
אחר-כך נבחר לייצג את
"הפועל" במוסדות הספורט בארץ, גזבר כינוסי הפועל ונציג הפועל וההתיישבות
העובדת, במשלחות בארץ ובעולם. באולימפידת
מינכן היה ראש משלחת הנוער הישראלי. עיקר
פעילותו של פינטל במוסדות הספורט נעשתה בהתנדבות ועל חשבון חופשותיו, בנוסף
לעבודתו כגזבר המשק.
ב-1976 חזר יצחק הביתה, לזמן קצר
בלבד. ב-1977 גויס לניהול "פרי העמק". כשסיים את תפקידו ב-1983, חזר,
כדרכו, לעבודה במשק. עבד בפלדות, בהרכבת מכונות הקסטות ויותר מעשור עבד במכוורת –
כאיש תחזוקה, מחסנאי וכיד ימינו של אורי – והתמיד בכך עד לפני כחודשיים.
חודשיים קצרים, בהם הסתגר האיש
הפעיל והמעורב הזה, בתוך ביתו, מתיר לעצמו מנוחה, הקשבה למדווי הגוף, והבנה כי
השעה מתקרבת.
וכך, אציל ועניו כדרכו, עצמאי
ומפוקח, ודואג לא ליפול למעמסה על בני משפחתו, כאילו מתוך בחירה, כבו חייו רבי המעש והמחויבות הטוטאלית לביתו
עין-חרוד ולמשפחתו הנאמנה - שלושה ילדיו החיים
בעין-חרוד, 12 נכדיו ונכדותיו ו
הנינות והנינים.
בן 91 שנים במותו. תהא מנוחתך
שלמה.