רותה נטל-קרפובסקי

במשפחתה החמה והאוהבת שיחקו בשחמט לאור עששיות נפט, עדיין לא היה חשמל. בשבתות יצאו לרכיבה על סוסים בשדות העמק.

כשהייתה בת 10 נפטרה אמה, רעיה, ממחלה. אחרי שנה התחתן נחום שנית ורותה נשארה עם אחותה נעמי, שגידלה אותה ודאגה לה בכל.

בשנות בית הספר הייתה שובבה אבל סיימה 12 שנות לימוד בציונים טובים.

בסיום בית הספר לקחה רותה שנת חופש כדי להיות קרובה למשה, חברהּ, בירושלים. עבדה במטבח הפועלים, אליו הגיעו אז עולים ראשונים מהשואה, ועזרה בקליטתם.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייסה לפלמ"ח עם חבריה הירושלמים. תפקידם היה ליווי שיירות לירושלים. תחילה העבירה נשק מוסתר מתחת לבגדים. בהמשך התברר שאינה מוסמכת לטיפול בנשק והיא הועברה לתפקיד המזכירה של קווי ליווי השיירות מכל האזור לירושלים.

יום אחד הצליחו הערבים להכניס מכונית תופת לחצר של מוסדות היישוב (הסוכנות, הקרן הקיימת, קרן היסוד) בירושלים. המכונית, שעמדה מתחת לחלון המשרד בו עבדה רותה, התפוצצה, הגג נפל, הקירות התמוטטו, החלונות התנפצו ומבעד לשלוש הקומות שמעל המשרד נראו פתאום השמים. 

רותה קפצה החוצה, והובלה במהירות למרפאת הדסה, שם ניתחו אותה וקבעו שכנראה התעוורה.

בבית החולים בהר הצופים נותחה ע"י מומחית, שהכירה את הוריה, והודיעה למשפחה בעין חרוד על מצבה של רותה. 

אחרי מספר שבועות ירדה רותה מירושלים הנצורה לקיבוץ קריית ענבים, שם החלימה ועם הזמן התרפאו עיניה וראייתה חזרה אליה כמעט לגמרי.

בהפוגה הראשונה במלחמה נישאה רותה למשה וכמן בחתונה צנועה בעין חרוד, בלי הוריו של משה שלא יכלו להגיע בגלל המצור על ירושלים.

ב-1950 נולד הבן הבכור, עומר, ב-1954 נולד הבן הצעיר יואב. הילדים גדלו ומשה ורותה נפרדו. רותה התקשרה עם יענקל'ה נטל. עומר ויואב בגרו, התגייסו לסיירות קרביות והשתתפו בפעולות נועזות: עומר - בשחרור החטופים במטוס סבנה, יואב - בשחרור החטופים במלון סבוי ואח"כ באנטבה. רותה דאגה להם וידעה שהשתתפו בפעולות נוספות שעליהן לא דיווחו לה.

ב-1987 נפטר יענקל'ה ורותה נשארה לבד.

ב-1991 נהרג בתאונה ערן, בנו של יענקל'ה, בעת שירותו הצבאי. רותה התאבלה עליו הרבה.

ב-1998 נפטרה נעמי אחותה האהובה. שתיהן היו קשורות זו לזו. רותה תמכה בנעמי כשבאו עליה האסונות: התאונה הקשה של שי בנה הבכור ונפילתו של אורי בנה הצעיר במלחמת יום הכיפורים. רותה עזרה לנעמי כשאבד לה מאור עיניה בשנותיה האחרונות.

בעין חרוד עבדה רותה בבתי ילדים, טיפלה בחברת הנוער "אלומה", עבדה במטבח, במכבסה ובתפירה. הקימה מפעל קטן לסריגה במכונה ובמשך שנים סרגה מוצרים שונים לחברים ולילדים.

תחביבה היה צילום גינתה הפורחת והמטופחת. התצלומים עיטרו את קירות ביתה.

זכתה ל-6 נכדים ול-2 נינות, שהיו לה למקור גאווה ואושר. טיפחה עמם קשרים יפים והדוקים, אהבה לתת להם שפע של מתנות שלבחירתן הקדישה זמן ומחשבה.

בתקופה האחרונה סבלה ממחלות ומיחושים. נפטרה בשנתה והיא בת 77 שנים.

יהא זכרה ברוך.