פועה שביט
כ"ד כסלו תרפ"ד - ה' תשרי תשס"ו
2.12.1923 - 8.10.2005
פועה בת בכורה להוריה, אברשה חסין ויֶוָה לבית פופקו, נולדה ב-1923 בבית החולים בעין חרוד ליד המעיין. אמה, אחות במקצועה, טיפלה בחולים. אביה, מראשוני החוצבים בארץ.
כילדה עברה פועה לתל יוסף. מאוחר יותר נדדה המשפחה בארץ בעקבות עבודתו של אברשה כחוצב, עד שלבסוף השתקעו בקרית חיים עם הילדים פועה, רותה ויוסי. את התיכון סיימה פועה ביגור.
ב-1942 הצטרפה פועה לפלוגה א' בפלמ"ח ועברה תקופה אימונים. פועה חשבה שלאישה בצבא נועדו תפקידים מיוחדים כמו חובשת, קשרית, וכיו"ב. אושר לה ללמוד בביה"ס לאחיות בבית החולים בילינסון. היא חשה שיעודה בחיים הוא להיות אחות מוסמכת. ואכן בתפקידה זה שירתה במסירות כל חייה. בעין חרוד שנים רבות הייתה פועה בצוות האחיות במרפאה, נענית לכל פונה בכל שעה משעות היום. מאוחר יותר פיתחה פועה במרפאה אגף מיוחד למרפאת הילדים, למעקב אחרי התפתחותם של ילדי עין חרוד. אחר כך שימשה גם כאחות בית הספר המשותף.
ב-1947 נישאה פועה לתוליק (נפתלי) שביט ונולדו הבנות רעיה, נורית, אילת ואורלי. כשהייתה רעיה בת 13 חלתה בסרטן ונפטרה לאחר חודשי סבל וכאב. האבל במשפחה היה כבד. הולדתו של בן הזקונים, רן, הכניס חיים חדשים למשפחה.
פועה הייתה אישה יפה ומטופחת, חייכנית וטובת לב, בעלת הופעה מסוגננת עד שלמות ובצמה זהובה קלועה למשעי העוטרת את ראשה ככתר. הצטיינה בעבודות יד יפהפיות ובהכנת כיבוד טעים ואסתטי. הזוגיות שלה ושל תוליק הייתה מלאה באהבה ובמסירות הדדית והניבה שבט יפה של 4 ילדים ובני זוגם, תריסר נכדים ושבעה נינים.
בבוקר שבת, כמעט ביום השנה למות אמה יֶוָה, ניתק פתיל חייה.
יהא זכרה ברוך.