תמר בן צבי
י"ג אדר תרפ"ט - י"א טבת תשס"ו
25.3.1929 - 11.1.2006
תמר נולדה באפגניסטן ב-1929 להוריה מזל ומשה גול (גול = פרח בפרסית). אמהּ חוּתנה בגיל 17 עם אלמן עם 9 ילדים, כדי שתטפל בהם. נולדה להם בת אחת, מיכל, ואחרי 4 שנים נפטר בעלה. בעלה השני של מזל היה נשוי עם 2 בנות ובהסכמת אשתו נשא את מזל כאשתו השנייה. נולדו להם 2 בנים, אחיה הגדולים של תמר: צדוק ומאיר.
כשתמר הייתה בת 5 נפטר אביה ואמה החליטה לעלות לישראל עם ארבעת ילדיה. הם התיישבו בירושלים בשכונת הבוכרים. תמר למדה בבית הספר, אך מפני שהייתה שובבה וצחקנית הוצאה מהכיתה לעתים קרובות.
בכיתה ז', בהשפעתו של אחיה הבכור, צדוק, הצטרפה ל"נוער העובד". צדוק היה אז במחלקת הפלמ"ח בבית השיטה וניסה לשכנע את האם שתרשה לתמר להצטרף אליו, אך האם התנגדה. תמר אספה את כסף הכיס שקיבלה כדי לקנות לעצמה חולצה כחולה של הנוער העובד. אמהּ גילתה את החולצה, כעסה וקרעה אותה לגזרים. תמר בת ה-15 החליטה בעקבות זאת לעזוב את הבית ולצאת עם כל הקבוצה להכשרה בעין חרוד. אמהּ ניתקה אתה את הקשר ולא הסכימה שתבוא בחופשות הביתה.
בסוף השנה הראשונה בעין חרוד אושפזה תמר בבית חולים עם התקפת אפנדיציט. אמהּ חלמה במשך שבוע שלם כי תמר חולה ואביה מפציר בה: "לכי אליה". כך נשבר החרם של מזל על תמר.
באוגוסט 1946 ירדה תמר עם המחלקה לבית הערבה. משה היה בא לבקר אותה רכוב על אופנוע.
כעבור שנה עברה תמר למחלקת הפלמ"ח במעלה החמישה.
בתום שנה נוספת נישאו תמר ומשה בן צבי.
במלחמת העצמאות, בניסן תש"ח, נהרג צדוק, אחיה האהוב של תמר, ליד שער הגיא, באחת השיירות שניסו לפרוץ את המצור על ירושלים.
בעין חרוד עבדה תמר כ-20 שנה בחינוך, כמטפלת אהובה בגן הילדים. אחר כך עבדה בבישול ובגיל פנסיה עבדה במתפרה.
לתמר ולמשה נולדו 5 ילדים: רותי, בני, דני, גילי ורחלי. מהם זכו תמר ומשה ל-20 נכדים ול-2 נינים.
תמר ומשה היו נשואים 59 שנים - זוג למופת, מיום שהתחתנו לא זזו אחד מהשני, נסעו ביחד, רקדו ביחד, הובילו את הרונדו המפורסם ביחד, ותמכו זה בזו בעת מחלה.
תמר נפטרה בגיל 77 ממחלה קשה. יהא זכרה ברוך.